לוח ארז חלק ב תסח

לא נמית לגמרי את היצה"ר כ"א נלחום אתו לעתים ובכל פעם נכבשנו. כ"ד הרמב"ם ז"ל בשמונה פרקיו. שיותר טוב אם יתן אדם אלף כסף לצדקה באלף פעמים מתת כולו בפעם אחת. וזהו רמז הכתוב לא תסגיר עבד אל אדוניו. הוא היצה"ר ע"ד מפנק מנוער עבדו. לא תסגירנו לגמרי אל אדוניו מבלי היות לו שום דריסת הרגל אצלך. והטעם שתרצה להסגירו לגמרי ולגרשו כלה ולהפילו חלל פניך. כי תאמר אשר ינצל אליך. אחרי שא"א לך להנצל מפח יוקשו רק בעזרת אדוניו הוא הקב"ה. ורק מעם אדוניו אם הוא ית' מסייע לך אז תוכל לו. ע"כ תאמר אחרי שבלא"ה לך התפארת במלחמה התמידית הלזו ע"כ תרצה להשבית המלחמה בפעם אחת. בהסגירך את העבד הזה ליד אדוניו לא תעשה כן. כ"א עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר יעמד חי לפני ה'. והטעם לזה אחרי אשר ליצר בעצמו טוב לו שתלחום אתו ותכבשנו כנ"ל ע"כ בטוב לו תוננו לא תגזול אותו מטובה זו ואל תמנע טוב מבעליו

כי תדור נדר וגו' לא תאחר לשלמו כי דרש ידרשנו ה' אלקיך מעמך והי' בך חטא. הכוונה כאז"ל בעוון נדרים בניו ואשתו מתים ח"ו וזהו כי דרש ידרשנו מעמך מאותם שהם עמך אם רק בך יהא חטא הם יענשו

מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה אשר דברת בפיך י"ל כי האיש הפחות אשר האנשים מורגלים שהוא ישנה מוצא שפתיו פעם לבלתי יכלתו לקיים את מאמרו אשר גזר ופעם לבלתי רצותו לקיימו. הוא אינו צריך לשמור כ"כ את לשונו מלהבטיח לחבירו דבר. אחרי שחבירו איננו מובטח כ"כ שיקיים דברו. בידעו שאין בכל פעם ביד חבירו לקיימו. לא כן האדם הגדול אשר ברשותו לקיים את כל אשר יגזור. א"כ אם הוא יבטיח איזה דבר. המובטח ההוא יבטח עליו כעל עמוד ברזל ואין לו התנצלות שלא הי' ביכלתו לקיים ע"כ הוא בודאי דברת פי מלך שמור צריך לשמור את דברו טרם יוציאהו מפיו. וזהו לדעתי כוונת איוב שרים עצרו במלין וכף ישימו לפיהם כלומר איש הפחות א"צ לשמור כ"א את לשונו אבל שרים עצרו במלין הם יעצרו ולא ידברו רק מה שברור להם שיקיימו. והטעם כי כף ישימו לפיהם כלומר למוצא פיהם אשר ידברו ישימו ג"כ הכף והוא כלי המעשה להוציא אמירתם לפועל ואין מונע אותם מלהוציא מחשבתם לפועל ע"כ סומכים על הבטחתם כעל עמוד חזק לא ירופף. וא"כ צריכים לשמור מוצא שפתיהם שלא יבטיחו רק את אשר בודאי יקיימו. ובאמת כל א' כשידור דבר מה לא יאמר מה בצע לי כי אדור הלא אם ארצה אקיים ולא ארצה לא אקיים. אלא הדבר הנאמר מפיו יהי' לו כאלו כבר עשה את אשר אמר. והנה נדר הוא האומר הרי עלי ובנדבה הרי זו וכשמנדב כבר נתקיים כאשר אמר וז"ש מוצא שפתיך תשמור והטעם שיהא בעיניך נדבה אשר דברת בפיך כנזכר

השב תשיב לו את העבוט וגו' ולך תהי' צדקה לפני ה' אלקיך. כי נאמר מי הקדימני ואשלם שבכל מצוה שאדם עושה כבר הקדים לו הקב"ה שכרו במה שנתן לו את הדבר שיוכל לעשות בו המצוה. כמ"ש כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וכבר נתן לו הקב"ה בן בטרם קיים בו מצות מילה ובית בטרם עשה מזוזה לפתחו. אבל אז"ל כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. שעל ידי הברכה נעשה הדבר שלו. וכמו כן י"ל אם עשה כבר את המצוה פ"א בדבר אשר ניתן לו מן השמים כבר קנה את הדבר ע"י המצוה ונעשה שלו ואם עושה בו עד הפעם מצוה אז כבר עשה המצוה בשלו כי כבר קנה הדבר ע"י מצוה הראשונה שעשה בב והנה אם הלוה לעני בשעת דוחקו שקיים כיור