לוח ארז חלק ב תסו

לקול היצר. והנה אם אשותלה זוכין ואינם מתחברים רק לש"ש אז שכינה שורה ביניהם אבל כשלא זכו ורק חיברם היצר מתחלה אז השכינה מסולקת מהם ואש השנאה תבער כל חלקה טובה. ע"כ אחרי אומרו אשר תכסה בה שהוא סימן לשליטת היצר באדם סמך לו כי יקח איש אשה ובא אלי' שעיקר תכלית לקיחתו אותה הוא רק להשביע את הרעב ולעדן את בשרו אז סופו לשנוא אותה וסמכה המסורה הטעם ובא אלי' מלך גדול ודז"ל זה יצה"ר והכוונה גלוי' כנ"ל

ומתו גם שניהם פרש"י לרבות את הולד שאם היתה מעוברת אין ממתינין לה לה עד שתלד. בערכין דף ז' במשנה האשה היוצאת ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד. פירש"י דגופה הויא. לכאורה צ"ע הא בגמרא פריך פשיטא דגופה ומשני הו"א ולדות ממונא דבעל ולא לפסדי' מיני' קמ"ל קרא דגם שניהם לרבות הולד. אלמא דאי לאו קרא אע"ג דגופה אפ"ה לא היו הורגים את הולד וא"כ למה פרש"י דלא כגמרא והו"ל טפי לפרושי טעמא דאין מתינין משום קרא דוגם שניהם וצע"ק. וליישב זה נראה עפמ"ש הר"ן בחולין ס"פ אלו טריפות די"א דטעמא דאין ממתינין הוא משום דאמרינן עובר ירך חמו עייש"ה. וצ"ל למ"ל קרא דוגם שניהם תיפוק לי' דעובר ירך אמו ודוחק לומר דמהכא ילפינן לעלמא דעובר ירך אמו. ונראה דבשמעתין איתא משמי' דר' יוחנן הך לימוד דגם שניהם ואיהו הלא ס"ל לפמ"ש תוס' ב"ק מ"ב דעובר לאו ירך אמו. לפ"ז א"ש דר"י לטעמי' הוצרך לאתויי מקרא משא"כ רש"י סובר אליבא דהלכתא דקיי"ל עובר ירך אמו וא"כ לא צריך קרא. ונ"ל ברוא שזהו ד' רש"י סוטה כ"ה שפי' הא דקתני בברייתא התם דמעוברת שותה היינו דאין ממתינין לה עד שתלד ותמהו בתוס' מנ"ל הא דהא הכא לענין להורגה איצטריך קרא וא"כ התם דליכא קרא נ"ל דאין ממתינין עיי"ש. ולהנ"ל דברי רש"י נכונים ואזיל לטעמי' דהא דאיצטרך קרא היינו הכא אליבא דר"י לשיטתו משא"כ התם קאי הברייתא למאי דקיי"ל עובר ירך אמו ובפרט דמשמעות סידור לשון הברייתא דהתם משמע דר' אליעזר הוא דקאמר להך דינא דמעוברת שותה ואיהו הלא סובר בהדיא בתמורה ובחולין דעובר ירך אמו ע"כ פי' רש"י שפיר אליבי' דאין ממתינין. והנה התוס' בב"ק כתבו אפילו למאן דאמר עובר לאו ירך אמו מ"מ הא דבהמה הנרבעת היא וולדה אסור כבש"ס דסנהדרין דאמרינן היא וולדה נרבעו דשאני התם דגם הולד נהנה מרביעה משא"כ בעלמא עייש"ה. ולפ"ז ק' לכאורה האיך יליף ר"י בשמעתין מקרא דומתו גם שניהם דהורגים את הולד בכל חייבי מיתות שהאשה נתחייבה מנ"ל הא דלמא שאני קרא דומתו גם שניהם דאיירי בנואף ונואפת דנהנה גם הולד ונהי דולד לאו בר עונשין מ"מ כיון דגם הוא נהנה לא חסה התורה עליו משא"כ במתני' דאשה יוצאת ליהרג דסתמא קתני משמע בכל מיתה שנתחייבה לאו דוקא ע"י זנות כ"א חילול שבת וכדומה דלא שייך בהו שהולד נהנה א"כ אכתי מנ"ל דבכה"ג הורגים גם את הולד. וליישב זה נ"ל כיון דקיי"ל אף בבא עלי' שלא כדרכה ג"כ חייבים מיתה דמשכבי אשה כתיב א"כ בבא עלי' מאחורי' שאין האבר מגיע כלל לרחם שבו הולד ואפ"ה גילתה תורה דמת גם שניהם א"כ מיני' שפיר מוכח דבכל מיתות אף שהולד לא נהנה מעבירה אפ"ה הורגים אותם. ובזה יפורש כמין חומר דברי רש"י ז"ל במקרא שלפנינו דמייתי תחלה על הך קרא דומתו גם שניהם לרבות הבא מאחורי' ותו מייתי דרשא דשמעתין לרבות הולד. ולהנ"ל הנך דרשות מישך שייכי להדדי כיון דמרבינן הבא מאחורי' היינו במקום שלא נהנה הולד שפיר דרשינן תו לרבות הולד בכל חייבי מיתות ב"ד כנ"ל: