לוח ארז חלק ב תסה

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו. נראה שרומז עפמ"ש לעיל פ' שמיני ופ' פנחס ופ' שופטים שע"כ עשו חכמים גדרים וסייגים הוא בשביל שבעת הלחמו האדם עם יצרו הסכנה גדולה אולי הוא יגבור עליו ח"ו. ע"כ עשו משמרת למשמרת ואחרי שעל הגרר אינו מצווה כ"כ ועושה אין כאן יצה"ר ונוח אח"כ לעשות המצוה באין משטין ומפריע עיי"ש. ולפ"ז יאמר איזה אדם אחרי שמצות מילה ניתנה לנו להתיש כח התאוה אני אין ברצוני להחליש כחה כ"א אתגרה ביצרי בעודו בתקפו וגבורתו ע"כ לא ירצה למול כדי שיצה"ר יהי' לו יתר עוז ובכ"ז יכבשנו כדי שיהא שכרו גדול ורב. ושלא ליפול בפח מוקש הלזה אשר אחריתו דרכי מות כי גלוי וידוע לפני הקב"ה שאם לא ימול ולא יתיש כח היצר אז בודאי הוא ימשול באדם ביד חזקה ובזרוע נטיי'. ע"כ אמר כי תבנה בית חדש והוא הילד יולד לנו הנקרא בית כמ"ש ביום שיזועו שומרי הבית. השמר והזהר לעשות מעקה וגדר לו מסביב משמרת למשמרת כדי שלא תהא מלחמתו עם היצר סוכן כבידה יותר מדאי. והגדר הראשון בו תסובבנהו ותכוננהו הוא המילה. אבל לא תאמר שברצונך להשים הדמים בביתך כלומר שלא תבער מקרבו הדמים המותריים אשר יוסיפו כח בפרט לתאוות המשגל אשר בעבורו נצטוינו למול כנ"ל כי תאמר בלבבך שיוכל ללחום בו אף אם לא תבער הדם האי נקי מקרבו. לא תאמר כן כי הש"י יודע כי יפול הנופל ממנו ולא יוכל קום אם לא ע"י עשיית מעקה הנ"ל. ועיי' עוללות אפרים למילה בפ' זו שנתכוונתי לרוב דבריו ברמז מקרא זה

לא תזרע כרמך כלאים פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע. אפשר לרמז עם מ"ש ז"ל שלא יאמר אדם אחר שלמדתי תוה"ק אלך ואלמוד חכמות חיצוניות וכו' והטעם שיש לירא אף שכבר מלא את ידיו בתורת ה' והיא שעמדה לו. בכ"ז אם יחבוק גם חיק נכרי' אז גם חכמת התורה לא תעמוד לו. כי סורי גפן נכרי' ישחיתו ויתעיבו גם את החלקה הטובה אשר כבר נפל בגורלו מקדם וישן מפני חדש יוציא כמו אחר ר"ל. והנה התוה"ק נקראת מלאה כי ע ידה מלא את ידיו לקדש וגם ע"ד אז"ל מא מחזיק ריקן אינו מחזיק. וז"ש לא תזרע כרמך כלאים אחרי שכבר נטעת בכרמך פרי קודש הלולים לה'. לא תאמר שברצונך עוד ליטע בתוכו ענבי רוש סורי גפן נכרי'. כי יש לחוש פן תקדש כפירש"י ות"א יסאב. הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם אשר תביא מן החדש המה יטמאו גם את המלאה מה שמלאת א"ע מתחלה בברכת ה' ויראתו הטהורה בא זה ואיבד את זה

גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה. וסמיך לי' כי יקח איש אשה ובא אלי' ושנאה. ובמסורה הובאה בבעה"ט מייתי לזה ובא אלי' מלך גדול וגו'. כי קודם החטא נאמר ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו וכתבו המפרשים שבשביל שלא שלט בהם יצה"ר וכל מעשיהם היו רק לש"ש ע"כ חוש המישוש לא הי' חרפה להם כ"א קיימו מצות פרי' ורבי' כמו שאר המצות. וכתב הספורנו שם וז"ל ובכן הי' ענין האברים ההם אצלם כמו ענין הפה והידים והרגלים אצלנו ע"כ. ורק לאחר החטא שנכנס בהם רוח זימה נאמר וידעו כי ערומים הם וכתב בספורנו וז"ל ידעו שראוי לכסות מקום הערוה בהיות מעתה רוב פעולתו מכוונת לתענוג מאוס ומזיק ע"כ. וע"כ הוצרכו לבגד וכסות. וכבר נאמר במצות ציצית ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ולפ"ז אם לא הי' יצה"ר באדם ונשארו כקודם החטא שלא הוצרכו למלבוש לא היו מחוייבים ג"כ בציצית. וז"ש ע"כ אמרתי גדילים תעשה לך על ד' כנפות כסותך. על אשר תכסה בה על אשר חטא אביך הראשון ומאז הוצרכת לכיסוי ובגד והבגד הוא סימן לבגידת האדם והלבוש לבושתן כי שמע