לוח ארז חלק ב תסד

יהיה בו קצת ממדה זו. והנה הרמב"ן האריך כי מצות שילוח הקן תכליתה לנטוע בלבנו מדת הרחמנות ביתר שאת ויתר עז. ולפי זה בימי נערותו של אדם שהוא בלא"ה רך הלבב ולבו יהמה וירגיש עם כל נכאה ונדכה אינו צריך כ"כ למצוה זו לחזק בו מדת רחמנות אבל בימי זקנותו בהגיע העת אשר אין לו חפץ להתערב עם הבריות אז נראה וניכר גודל תועלת מצוה זו. וז"ש למען ייטב לך בעת אשר תאריך ימים על האדמה ותגיע לגבורות אשר מדרך הטבע שיחלש בך מדת טובך ורחמנותך אבל ע"י מצות שילוח הקן תמצא קן בלבך אהבת הבריות עד שגם בימי זקנתך לא תחי' לך לבדך ואין לזרים אתך כ"א תבורך כאאע"ה בכל כנ"ל. וז"כ המדרש אחרי שבזקני ע"ה אשר לא יחיו חיי המוסר ואור תורה לא תאיר עליהם לעת יבואו בימים יבחרו ההתבודדות ולא ירצו להתערב עם הבריות ובדד ישבו מחוץ למחנה מושבם כטבע הזקן אשר נתקן חבלים אשר נפלו לו בנעימים להיות בלב ונפש אחד עם המון הבריות אבל לא כן הוא בזקני ת"ח אשר כל זמן שמזקינים תוסף רוחם ולהם הלויי' והחברה והצוותא עם בני אדם הוא להם לעונג ולמשיבת נפש כי יוכלו להאציל ולהשפיע מהודם. על הבאים לשמוע בלימודם. ע"כ אמר לוית חן הם לרשיותך. שלעת זקנה ד"ת הם הנותנים חן וחסד ללוי' וחיבור בעת אשר זקני ע"ה הם רשים ודלים וסגולת אהבת הבריות אשר ממנה ימלא לב אדם בימי נערותו כבר כלה ואבד מהם. אז לאדם בן תורה באים ומסבבין אותו לשמוע חכמתו אשר ימיו ידברו ורוב שניו ושינונו יודיעו. ואחרי שגם מצות שילוח הקן מסגולתה לחזק באדם את חבלי אהבת הבריות לא ינתקו לנצח כמ"ש הרמב"ן ז"ל ע"כ שפיר סמכו ז"ל מדרשם למצוה זו

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך במד"ת פ' וישלח. הבונה בית חדש כיצד מברך מברך שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. כי דהע"ה אמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת אויבי לי. רמז בכפל הלשון מזמור ושיר כי כמה פעמים בעת יעשיר האיש וירבה כבוד ביתו ילך מעלה מעלה ברום ההצלחה יצא שכרו בהפסדו כי מה שמרויח בהון ועושר בביתו מפסיד בסגולת מלכים יראת ה' אוצרו כי רם לבבו באשר כל אשר לו ירבה ויפרוץ עי"כ גדר המוסר ויעזוב דרך הישר אשר בו הלך מן קדמת דנא בטרם זרחה עליו שמש ההצלחה. כאשר הנסיון יוכיח שכמה בנ"א אשר בעת עניים ומרודם היו תמימי דרך ההולכים בתורת ה' כאשר גדלו והצליחו ועשו חיל נזורו אחור. וע"ז ישמח היצה"ר הוא האויב האמתי שהסיתו לאדם להחליף עולם עומד בעולם עובר ולהמיר טוב ברע. ע"כ אחרי שזכה דהע"ה לבנות בית לשמו במקום נאמן ואף שפרץ לרוב במקנה וקנין. בכ"ז לא הרס את הבנין. בית בנוי לתלפיות. זה הבית לה' צדיקים יבואו בו. ע"כ כפל בשירתו לתת שבח והלל לשמו ית"ש. ואמר מזמור שיר עלי להרבות בתשבחות ובשירות פי ארוממך ה' כי דליתני והגבהתני למעלה ראש בכל מקנה וקנין אבל לא נעשיתי עי"ז עני בדעת התורה ואביון ביראת ה' טהורה שישמח ע"ז אויבי הפנימי שע"י דרגא בא תביר. כ"א ולא שמחת אויבי לי. כי ברוב עשרי ותפארתי החזקתי במעוז לתום דרכי. והנה החילוק בין חי לקיים שחי נקרא כל עוד נשמת חיים באפיו אף שנשתנה ממה שהי' מאז ומקדם. אבל קיים יונח רק על דבר שהו בריא אולם על מצבו הראשון. כמ"ש המפ' ביו"ד סי' פ"ד. ע"כ מי שחננו ה' בעושר ונכסים עדי יזכה לבנות לו היכל שן בית מושב צריך לברך לא לבד שהחיינו כ"א גם וקיימנו שעודנו נצב לפני ה' ככחו אז כן כחו עתה. וז"ש כי תבנה בית חדש ועלית לרום המעלה הזהר שתעשה מעקה לגגך אחרי שעלית למרום שלא יפול הנופל ממעלתו המוסריית: