לוח ארז חלק ב תנו

ולתפארת ישראל אשר קדש את שמם ברבים ועל ידו אשר אהבת האדם על לות לבו מזה ומזה הי' כתוב בעט ברזל ועופרת לא לבד אל אנשי דתנו כ"א לכל אשר בשם ארם יקרא נודע לרבים כי ישראל קדושים הם זרע ברך ה'. ובמ"ר פ' עקב ברוך אתה בבואך זה משה בביאתו לעולם קרב רחוקים זו בת פרעה וברוך אתה בצאתך זה משה ביציאתו מן העולם קירב רחוקים זה ראובן שנאמר יחי ראובן ואל ימות. כי בת פרעה ירדה לרחוץ מגילולי ע"ז כפרש"י וחזרה בתשובה וגם ראובן חוזר בתשו' ע"כ בקש מ"ר רחמים עליו שתקובל תשובתו ואל ימות בעוה"ב כדאיתא בספרי שם. כמו כן זה האיש משה מונטיפיורי בעת היותו בעולם קרב רחוקים שאף אשר לא מבני ישראל המה הרחוקים ממנו גם אותם קרב כמו המלכה האדירה הנ"ל אשר הוצק חן בשפתותי' לפאר ישראל. אבל גם מיתתו תקרב רחוקים כמ"ש לכו ונשובה אל ה' כי הוא טרף וירפאנו ועלינו לשוב בתשובה שלימה אחרי שנטרף ממנו גאון עוזנו ומחמד לבנו אשר אמרנו בצלו נחי' בגוים. ואיתא בפדר"א הובא בטוא"ח ה' ר"ה. בר"ח אלול אמר הקב"ה למשה עלה אלי ההרה לקבל לוחות שניות והעבירו שופר במחנה שלא יטעו עוד אחרי ע"ז. ומטעם זה אנו מתחילין לתקוע בר"ח אלול כי השופר מעורר לחזור בתשובה ומרמז ג"כ על התשובה כי כמו שבתחלה תוקעין תקיעה פשוטה ואח"כ שברים תרועה ומסיים בתקיעה פשוטה. כמו כן אלקים עשה את האדם ישר כמאמר אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא. ואח"כ עוונותיו ילכדוהו את הרשע שמשבר את היושר ומעוות את המתוקן עד שנעשה שברים שברים ולבסוף כשישוב אל ה' וירחמהו וזדונות נעשו כזכיות ישוב להיות פשוט. ע"כ כשחטאו ישראל בעגל אי לא הי' מהני תשובה וח"ו אין תרופה למכתם אז היו ישראל נשקעין בחטא ע"ז לשוב לכסלה לעבוד ע"ז. אבל אחרי שהוא רחום יכפר עון וא"ל למשה עלה אלי ההרה לקבל לוחות שניות וראשונות לא יזכרו והשליך במצולת ים כל חטאתם ע"כ צוה לתקוע בשופר שהוא מעורר אל התשובה וגם הוא יורה דמהני תשובה ועי"כ לא יטעו עוד אחרי ע"ז

כמו כן אנחנו היום אשר משה שר וגדול ליהודים עלה למרום. גם אנו נתקע בשופר ונשובה אל ה'. ואז כמו שכל ימי היותו על הארץ קרב את הרחוקים כמו כן מיתתו תקרב הרחוקים מה' ומתוה"ק. מיתתו תעוררם לקרב אל ה' ולא נטעה עוד אחרי הבלים כ"א נדבק בה' אלקים חיים. ואז יקויים בהנספד דברי פרשתנו צדק צדק תרדוף למען תהי' וירשת את הארץ שאחרי שרדף צדק בחייו וגם לעת מצוא מיתתו צדקת ה' עשה להחזירנו בתשובה שנשוב אל ה' בלב שלם בימים הקדושים הבע"ל. ע"כ חי' יחי' לעולמי עד אף שכבר ירש את הארץ וגופו שב אל העפר אשר ממנה לוקח בכ"ז כפר אדמתו לעמו וע"ז אנו מתפללים כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים. ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים להחיותו בתחה"מ עם כל מתי עמך ישראל ברחמים אמן: פ' תצא

כי את הבכור בן השנואה יכיר וגו'. אמרינן בש"ס יכיר יכירנו לאחרים. התוס' בקידושין דף ע"ד ע"א כתבו שרבינו אליהו מפרש דילפינן אליבא דר' יהודא דנאמן לומר בן גרושה מדכתיב את בן השנואה יכיר ודרשינן מאי שנואה בנשואיה. והק' ת"י א"כ מאי כשם שנאמן לומר בני בכור כך נאמן לומר ב"ג הלא מפורש בקרא. ונ"ל כי הרשב"ם הרגיש דנקט בן חלוצה דאינו אלא דרבנן. ונראה דתוס' הקשו דלמא דוקא לטובת הבן