לוח ארז חלק ב תנז

נאמן אבל לא לרעה וע"ז תירץ ר"א דילפינן מבן השנואה. והנה במקנה ובתשו' ח"ס פירשו דלר"א איירי קרא כגון שידעינן שבן השנואה הוא הבכור ובן האהובה הפשוט אלא שנתערבו והשתא אומר האב על אחד שהוא בן השנואה והוא הבכור אלמא דנאמן אתרוייהו. והנה מלישנא דכשם מוכח דהה"ד בכה"ג היכי דידעינן דבן חלוצה הוא הבכור ובנו האחר הוא הפשוט אלא שנתערבו. ג"כ האב נאמן לומר שהוא בן החלוצה והבכור. וק' דלמא שאני ב"ג כיון דמתחלה כשנתערבו ולא ידענו מי הוא הב"ג הוה כל א' ספק בן גרושה וכיון דספק דאורייתא לחומרא א"כ כל א' הי' מחמת ספק כחלל וא"כ השתא שמברר האב שהא' הוא בן גרושה א"כ לזה שאומר עליו שהוא ב"ג הבכור אינו עושה לו שום רעה דהא גם מתחלה קודם אמירת האב הי' אסור לכהונה מחמת ספק והשתא נמי אסור וגם טובה עושה לו שמתחלה הי' רק ספק בכור והשתא הוא בכור ודאי. ולהאחר שאומר עליו שאינו בכור נהי דמפסיד לו ספק בכורתו מ"מ נגד זה עושה לו טובה שמתירו לכהונה דהא עד עכשיו הי' אסור מספיקא. וא"כ נגד רעתו שעושה לו שמפסידו ספק בכורתו מטיב עמו שמתירו לכהונה. משא"כ בנתערב בן חלוצה בכור עם בן האחרת הפשוט. כיון דבן חליצה אינו אלא דרבנן הו"ל כל א' בספק דרבנן ולקולא והי' מותר לכהונה. ועיי' מל"מ ה' מגילה. א"כ השתא שאומר האב על האחד שהוא בן חלוצה ובכור נהי' שמטיב לו לענין בכורה מ"מ עושה לו רעה לענין כהונה שעד עתה מותר הי' ועכשיו אסרו. ולהאחר עושה רעה לגמרי האחד שמפסידו הבכורה ואינו עושה לו שום טובה שאומר עליו שאינו בן חלוצה להתירו לכהונה ז"א דהא קודם אמירה האב הי' ג"כ מותר מכח סד"ר ולקולא. בשלמא בבן גרושה הי' אסור מחמת ספק דאורייתא משא"כ בבן חלוצה. א"כ קשה האיך אמר ר' יהודא דנאמן לומר בן חלוצה בכה"ג. וליישב זה צ"ל דמוכח מכאן דבאתחזק איסורא אף ספיקא דרבנן להחמיר. עיי' ש"ך ומנח"י סי' ק"י שנחלקו בזה. וכיון שכן אף בבן חלוצה עושה להפשוט טובה שעד עתה כיון שהי' בספק בן חלוצה ונתערבו דהוי אתחזק איסרא הי' אסור לכהונה ועכשיו האב מתירו והוי לגמרי כמו בבן גרושה. ולאינך שיטות צ"ל כמ"ש במל"מ שם עפ"ד הר"ן דהיכא דודאי יעבור אדרבנן לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא עיי"ש. עכ"פ מיושבת היטב קושיית תוס' דשפיר נקט ר"י כשם וכו' כלומר כמו דנאמן לומר שהוא בכור ואומר בן גרושה דהא קרא בהכי איירי בשנואה בנישואי' שהוא ב"ג חייבי לאוין כמו כן הוא נאמן לומר בן חלוצה אף דאינו אלא דרבנן וסד"א מחמת ספק דרבנן לקולא לא יהא נאמן. קמ"ל. ומטעמא דאמרן או משום דבאתחזק איסורא אף סד"ר להחמיר או כסברת הר"ן הנ"ל

והנה רש"י בקידושין ע"ח פירש דרבנן לא פליגי על ר' יהודא אלא בבן גרושה אבל באומר זה בני בכור מודו. ותמה בתשו' שבות יעקב ח"ב סי' קל"ז דתקשי לי' סוגיא דב"ב דף קכ"ז שלחו לי' לשמואל היו מוחזקים וכו' ומסיק הש"ס מספקא לי' אי הלכה כר"י או כרבנן דמפורש להדיא דאליבא דרבנן אף בבכור אינו נאמן. עוד תמה עליו מברייתא דמייתי הש"ס ב"ב קכ"ח בהיו מוחזקים ומוקי לה כרבנן אלמא דאף בבכור אינו נאמן. ועוד בה שלישי' מר' יוסף בר אבא דשלח לקמן האומר על תינוק בין הבנים נאמן ור"י אומר אינו נאמן ומוקי דר"י כרבנן אלמא חזינן להדיא דלרבנן ה"ה בבכור אינו נאמן. והביא שגם בתשו' חות יאיר נתקשה בזה ובאמת הדבר תמוה. ונלע"ד דבשעה"מ ה' מכירה הקשה מאי משני הש"ס דלרבנן איצטרך יכיר להיכא דנפלו לו כשהוא גוסס דא"א ליתנו במתנה אפי' לר"מ הלא קיי"ל כר' יוחנן בן ברוקה דאם