לוח ארז חלק ב תנב

מעליהם עול תורה ויראה והמה תחלתן שלווה ובעוה"ז עומרים ברום המעלה כל אשר להם ירבה ויפרוץ לרוב דגן ותירוש המה יכונו בשם עליונים כי הם לע"ע למעלה ראש. והמה פארו ושבחו את משה שהי' עושה צדקות בכל עת פזר נתן לאביונים ולכל נענה ונגש הי' אח לצרה. אבל התחתונים המה הצדיקים אשר הם לע"ע בשפל המדרגה וכדרכה של תורה פת במלח יאכלו ומים במשורה ישתו המה יתאמרו במ"ר יפארוהו ישבחיהו אשר תורה צוה לנו משה. ובתנחומא ריש פרשתנו איתא שופטים ושוטרים תתן לך מלמד שנקראו הדינין על שם משה זה אחד משלישה דברים שמסר נפשו עליהם ונקראו על שמו נתן נפשו על התורה שנאמר ויהי שם עם ה' ארבעים יום וגו' ונקראת על שמו שנאמר זכרו תורת משה עבדי. נתן נפשו על ישראל שנאמר ועתה אם תשא חטאתם וגו' ונקראו על שמו שנאמר לך רד כי שחת עמך נתן נפשו על הדינין שנאמר ויך את המצרי וגו' ויאמר מי שמך לאיש שר ושופט לפיכך נקראו על שמו שנאמר ומשפטיו עם ישראל. והנה כל אלה חברו יחדיו גם באיש משה נשיא אלקים בתוכנו. גם הוא מסר נפשו על התורה אשר החזיק לומדי' אלה מצפון ואלה מים אשר אליו ידרושו להיות לו למשען ולמשענה לכולם פזר נתן כפי מסת ידו הגדולה ובצל כספו חכמת התורה בחוץ תרונה ברחובות תתן קולה שהרחיב לה הדרך ע"י החזקתו מידו הרחבה והמלאה אשר היתה פתוחה לרוחה. ושמסר נפשו על ישראל עם קרובו כבר גלוי וידוע לפני כל באי עולם שעבר ארחות ימים ונהרות ולא חס על בריאות גופו ועמלו ויגיעו להציל עשוקי נדחי ישראל. וגם מסר נפשו על הדינין בכל מקום שראה עול וחמס והטיית משפט הרהיב בנפשו עוז והתאזר חיל להעמיד הדין על תלו ולהוציא משפט לאורה. ע"כ בצדק נוכל לומר עליו כדוגמת שאמרו על מרע"ה. שמסר נפשו על התורה ועל ישראל ועל הדינין

וכוונת המדרש שנקראת התורה על שמו נראה. כי יש מתאוננים ומתלוננים על התוה"ק שהיא ח"ו אכזרית לא תדע חוס וחמלה אחרי רואם שגוזרת ואומרת שעובר עבירה אחת דתו להמית או אם בין הכות הרשע מכת מות והלא אין לך אכזריות גדולה מזו בשביל שעשה בשבת מלאכה או אכל נבלות וטריפות יומת או ילקה. אבל באמת אנו יודעים כי טוב וישר ה' והתורה תחלתה ג"ח וסופה גמילות חסדים אך טוב וחסד כל נתיבותי' ושלום ושלוה כל ארחותי' ומה שגזרה עונשים חמורים על העבירה הוא כמ"ש בפרשתנו ע"פ שלשה עדים יומת המת ודרשו חז"ל המת דמעיקרא. כי אחרי שפקר ומרד בה' ועבר בשאט נפש ובזדון לבו על פקודי ה' ישרים אז כבר הוא מת מעיקרו ושרשו ושורש מארץ החיים שאחרי שעיקר חיות ישראל הוא קשור ודבוק בעבותות התורה ומי שקצץ את פתיל תכלת המחברו עם התורה כבר יבש מעיינו ונקצץ אילנו. ע"כ אין כאן אכזריות אם יומת על פי ב"ד אחרי שכבר מת הוא וגברא קטילא. והמופת ע"ז שהתורה היא עיקר חיותנו הוא ממה שראינו משה רבינו הי' שם עם ה' ארבעים יום ולא אכל ולא שתה בשגם הוא בשר והי' צריך למזון הגוף להחזיקו בכ"ז אחרי שהי' דבק כ"כ בתורת ה' ויראתו דיבוק חזק ואמיץ בקשר עליון דאורייתא לא הי' צריך למזון הגוף כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כ"א על כל מוצא פ' ה' יחי' האד וכל אדם אשר יש לאל ידו להדבק כ"כ בתוה"ק עד שכל מחשבותיו קשורים בעבותי אהבת התורה הוא אין צריך למזון הגוף כמ"ש ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו שראיית פני האדון ה' הוא לא לבד משיב נפש כ"א גם הגוף מקבל מזה מזונו רק דלית בר נש יכול להגיע למדרגה רמה כזו זולת מרע"ה. אבל עכ"פ ראינו מזה