לוח ארז חלק ב תמד

והתאוה בימין ויש לירא שתגבר על השכל ע"כ תשמע לגדריהם ולא תבוא כלל לידי מלחמה. ועיי' לעיל פ' עקב. וברש"י אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין כי אז"ל הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה כי כחם גדול וידם חזקה. והראי' היותר גדולה לזה שהרי נאמר יתגזר אומר ויקם לך ואז"ל גדול כחן של צדיקים שמהפכין מדה"ד למדת הרחמים והה"ד להיפך על שונאיהם. הרי שמושלים כביכול גם על הנהגת הקב"ה ומכ"ש שבן אדם יסור למשמעתם. והנה ימין הוא מדת הרחמים בדברי רז"ל ושמאל הוא מדה"ד. לזה אמר ע"כ לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך שהרי כחם גדול כ"כ שיוכל להיפך מדתו של הקב"ה ואומרים על ימין שתהא שמאל ועל שמאל שתהא ימין ע"כ הזהר בגחלתם

וכתב לו את משנה התורה הזאת על ספר מלפני הכהנים הלויים והיתה עמו וקרא בו כלי ימי חייו. כבר דקדק ברמב"ן דנקיט מתחלה והיתה לשון נקבה ואח"כ וקרא בו לשון זכר. ונ"ל כי ידוע שכל אדם רוחו ונשמתו אשר בקרב לבו חלק אלוק ממעל הוא המעוררו לטוב וקול דודי דופק להקיצו מתרדמת האולת ולהורותו דרך ילך והמעשה אשר יעשה או יחדל. והנה כל אדם לא יוכל לסמוך על הקול הזה המדבר ואליו מקרבו ומלבו כי יטעה בזה. ע"כ אין לו לשמוע רק בקול התורה שהוא קול נאה קול משובח קול ברור. אבל המלך שצריך לפעמים להפריז על דיני התורה כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים שהורג לפעמים בעד א' ובלא התראה. הוא צריך להקשיב ולהאזין לקול רוחו אשר בקרבו שאם לצורך ישנה דבר מדרכי התורה לא יעשה להתגאות או למלאות חפצו ורצונו רק כולו קדוש יהי' ורק כולו לש"ש בלי עירוב כוונה ומחשבה זרה ע"כ אם לבו אומר לו שיעשה כן אז יעשהו. ואם לאו שלבו הימה עליו ומונעו מעשות כן בהרגישו אש זרה בקרבו אז יחדל מעשותו. ובח"ס בהקדמה לחיו"ד פי' וקרא בו כל ימי חייו היינו בו יקרא כל קורות ימי חייו עיי"ש. וז"ש וכתב לו את משנה התורה כי למלך יש לו שני תורות האחת שהיא מורשה לכל קהלת יעקב כי קטן כגדול אלי' ישמעון. והאחת שהוא מותר לשנות מדיני התורה כנ"ל בשם רמב"ם ז"ל ועי"ז הוא מלפני הכהנים הלויים קודם להם במעלה אחרי שרק הוא רשאי לשנות ולא הם והוסיף לאמור והיתה עמו התורה תהי' עמו לשמוע פקודיה אבל גם וקרא בו בעצמו ובלבו וברוחו יקרא את כל אשר יעשה כל ימי חייו שאם רוחו אשר בקרבו יאמר לו שיאה ונאה לעשות כן ואם קרא בו ובמה שבתוכו הוא לבו המרגיש שכדין עושה שכוונתו לשמים אז יעשה כן

תמים תהיה עם ה' אלקיך "ל עפמ"ש ביע לא על הלחם לבדו יחי' האדם. כי כל אדם משתדל להשלים ולחזק את כחותיו הגופניים ע"י מאכל ומשתה וכן יאות לו להשלים כוונת הבריאה אבל לא בזה בלבד יסתפק לחזק עמודי גוו. כ"א חוב עליו לחזק את נשמתו הטהורה ע"י הושיטו לה מצותי' הראויות לה מפת בג המלך ומזונות הנשמה הן המדות טובות מצוות ומעשים טובים והם עיקר חיותו של האדם כי מזונות הגופניים אינם מזונות צורת האדם באשר הוא אדם כי גם הבהמה צריכה למזונות הגוף רק מזונות הנפש להם אין הבהמה צריכה רק האדם וזהו עיקר חיותו באשר הוא אדם. וז"כ כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם זה אינו חיות האדם בעצם כ"א על כל מוצא פי ה' אם יעשה כן זהו באמת עיקר חיותו של אדם. והנה רוב אנשים משתדלים רק להשלים את גופם אבל נשמתם לא תזכר ולא תפקד להשלים גם אותה ולהבריאה. ואנו אומרים ונפשי כעפר לכל תהי' שהש"י יערה עלינו רוח ממרום ויתן לנו לב טהור שנשתדל ג"כ להשלמת נפשנו כמו שאנו משתדלים להשלמת גופנו העפריי וזהו ונפשי כעפר לכל לדבר שלם ומושלם בכל חלקיו