לוח ארז חלק ב תלב

אחכמה והיא רחוקה כלומר כל מה שאני אחכם יותר אני יודע יותר שמעשי ה' המה רחוקים משכלו. וז"ש המגיד שלא תאמר כי לבוז ולדראון יחשב לך אם תרבה להפליג ולספר בעזוזי ה' אשר עשה כי יאמרו סכל אתה שהכל נחשב בעיניך לפלא. אלא אדרבה כל המרבה וכו' מורה בזה כי הוא משובח בחכמה. וי"ל בזה מאמר דהע"ה נפלאים מעשיך ה' ונפשי יודעת מאד כלומר לא כשאני בער בלא דעת וחכמה אז נראים לי מעשיך נפלאים. אלא נפלאים מעשיך גם אז אם נפשי יודעת מאוד ונהפוך הוא איש בער לא יבין את זאת כ"א כאשר נפשי יודעת מאוד שהיא מלאה ידיעות וחכמות רק אז אני מבין לאשורו שנפלאים מעשי ה'. ע"כ אחרי שאנו אומרים כבודו מלא עולם והגענו כבר לידיעה הלזו רק אז אנו עומדים במדרגה לשאול אי' מקום כבודו. אבל אם נפשנו אינה יודעת עוד אין בידינו גם לשאול. וז"ש אחרי שבאת כבר שמה לבית המקודש ושבעת מטובו והואצל עליך מהודו אז יהא בכחך לדרוש ולשאול לשכנו כפי' רמב"ן אי' כבודו אבל בטרם תבא שמה לא תדע גם לשאול

לא תעשון כן לה' אלקיכם. פרש"י וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין את המזבחות אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו עונותיכם למקדש שיחרב. לפ"ז י"ל שהכתוב מרמז שאם נלך בדרך הישר ונעשה רק הטוב לא למענו נעש מאומה כי מה מידך יקח חלא אם צדקת צדקת לך אחרי שאם לצת לבדך תשא שעוונות גורמים שיחרב בהמ"ק. ויהי' מלת כן מלשון כן בנות צלפחד דוברות וכוונתו לא תעשון הכן והיושר לה' אלקיך לא לו ית' יהי' התועלת כ"א רק לכם ולא לו. והראי' שהרי אם תחטאו אתם גורמים למקדש להיות חרב ע"כ הכן והיושר תעשו לא לה' תעשו כ"א לכם לטובתכם

כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה אשר ה' אלקיך נותן לך. פתח בלשון רבים וסיים ביחיד. ונראה כי הטעם שישראל הוצרכו לשהות י"ד שנים בכיבוש וחילוק הארץ הוא על אשר לא נזדככו ונתלבנו עדן כל הצורך שיהיו ראוים ומוכשרים לרשת את ארץ הקדושה ע"כ הוצרכו לנוד ולנוע עוד השנים הללו עד שיהיו זכאים ושלימים כראוי. אבל אחרי שבודאי רוב ישראל כבר היו ראויים אם הקב"ה הי' מנחיל אותם את הארץ בעבור זכות הרבים לא היו צריכים עוד לטלטל טלטולא דגברא. רק אחרי שרצה הקב"ה לזכות את ישראל שכל א' וא' יכנס בזכות עצמו לארץ ע"כ הוצרכו להמתין כל השנים האלו. וז"ש כי לא באתם עד עתה אל המנוחה אף שבודאי רובכם כבר מוכשרים לקבל טהרת א"י מ"מ אי אפשר לכם עוד לנוח כי לא עבור זכות הרבים כ"א אשר ה' אלקיך נותן לך לכל אחד ואחד בזכות עצמו ולא זכה עדיין כל יחיד ויחיד

השמר לך פן תעזוב את הלוי כל ימיך על אדמתך. כי צדקה תציל ממות אבל לא ממיתה בעוה"ז כי זה כל האדם סופו למות רק למען יאריכון ימיך ביום שכולו ארוך אז פעולת צדקה לחיים. אבל מי שמקמץ בצדקה וקופץ את ידיו בטעותו שרק בעוה"ז יחי' ואינו מאמין בחיי עד בעולם הנשמות. כאשר עשה כן יעשה לו וגמולו יושב לו בראשו שכאשר דמה כן יהי' לו שלא יזכה לחיות בעולם הנצחי כמ"ש האומר אין תחיית המתים מן התורה אין לו חלק לעוה"ב. ע"כ אם העושה צדקה בכל עת יתהלך לפני ה' בארצות החיים בזה ובבא. זה שמונע מלעשות צדקה לא יחי' כל ימיו רק בארץ הנשמה הלזו כצל עובר ולא יזרח עוד הפעם שמשו אחרי שקעה בארץ. וז"ש השמר לך פן תעזוב את הלוי. שאם תעשה כן אז לא תחי' עוד ימים של שמחה אחרי עזבך את הארץ כ"א כל ימיך לא יחיו רק על אדמתך אבל אחרי שתעזוב את האדמה לא יהיו לך עוד ימים טובים