לוח ארז חלק ב תלא

על ענין ראשון וגם הקללה תחשב לברכה. ופי' ע"ז מ"ש ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה. כי הקללה אם תקרא למפרע הוא הלל ק' כלומר שע"י מאה ברכות שמברכין בכל יום מהפכין הקללה לברכה. אלו ד"ק ז"ל. וע"פ דרכו בקודש נ"ל כפשוטו להפך הקללה לברכה ויתיישב בזה מה דנקט קרא אם לא תשמעו בעתיד וסרתם בל' עבר. עפמ"ש שבתשובה מאהבה נעשים הזדונות כזכיות נמצא שמה שהי' מתחלה לקללה נעשה ע"י תשובה לברכה. והיינו דקאמר והקללה אם לא תשמעו וסרתם. כלומר אחרי שכבר סרתם וחטאתם אם תעמדו במרדכם שגם לאחר החטא לא תרצו לשמוע אז תחול לקללה. מכלל דאם תשמעו ותשובו אל ה' אחר שכבר סרתם אז זדונות נהפכו לזכיות וקללה לברכה. ושפיר וא"ו מוסיף על ענין ראשון שגם הקללה תהי' לברכה בתנאי כי אהבך ה' אלקיך שאתה חוזר בתשובה מאהבה. כדאיתא בש"ס דיומא שרק בתשובה כזה זדונות נעשים כזכיות. ואחרי שכמים פנים על פנים וגו' כן אם אנחנו נאהוב אותו ית"ש אז הוא יאהב אותנו ע"כ ויהפוך ה' וגו' את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך. ובס' הנ"ל מביא מדרש בזה"ל לא לדעתכם נתתי לכם ברכה וקללה אלא להודיעכם דרך טובה שיבחרו אותה כדי שיטלו שכר. ונתקשה בו דמה"ת יהא לרעה. ונראה דהדברים כפשטן כי לכאורה הי' טוב לאדם שנברא בלי שום נטיי' אל הרע ועי"ז לא יוכל לחטוא בשום אופן אלא שא"כ לא יהא לו בחירה ויהי' מוכרח לעשות רק טוב כל הימים ויקופח שכרו כי ההכרח לא ישובח כמ"ש המפרשים. וזהו כוונת המדרש שלא תאמרו לרעתכם נתתי לכם ברכה וקללה כי טוב יותר אם לא הי' לפניו ב' דרכים ברכה וקללה רק בדרך אחד הטוב והישר ילך. לא כן הוא כ"א אדרבה אות לטובת האדם הוא להודיעו דרך טובה שיבחר אותה ע"י בחירתו ולא יהי' כמוכרח ועי"כ יבוא על שכרו אחרי שעושה הטוב בחפצו ורצונו ואיננו אנוס ע"פ הטבע

ונתת את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש. י"ל עפמ"ש שכר מצוה בהאי עלמא ליכא כ"א למחר לקבל שכרם. והראשונים דמו את המיתה כמו שהולכים על נהר לעבור דרך מן עוה"ז אל עוה"ב כמו כן עוברי בעמק הבכא בעזבם ארץ חייהם. ללכת אל ארץ הנשמות יעברו דרך הנהר המפסיק בין עוה"ז לעוה"ב כדאמרינן פ"ק דע"ז וי לה לאילפא דאזלה בלא מיכסא. לזה אמר הכתוב ונתת את הברכה. ושלא תאמר שהברכה והקללה בעוה"ז ע"כ אמר הלא המה בעבר הירדן. אחרי שעשה האדם את הדרך אחרי בא שמשו עלי ארץ אז תגיה מחדש בעולם הנשמות לקבל ברכתו

לשכנו תדרשו ובאת שמה. היל"ל ותבא שמה. ונראה עפמ"ש בקדושה כבודו מלא עולם משרתיו שואלים זה לזה אי' מקום כבודו. הכוונה עפמ"ש לפרש מאמר המגיד וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. כי האיש הכפרי כשיבוא לעיר כל דבר חדש אשר יראה הוא לפלא בעיניו והעירוני ילעג עליו ויאמר לו שהוא פתי כי אצלו אין זה חדשות כי כבר נסה באלה. כמו כן איש אשר איננו יודע בחכמת הטבע הוא יחשוב לפלא דבר אשר לאיש מבין בחכמה ההיא ידוע שהוא דבר טבעי כי הוא מבין דבר לאשורו. נמצא לפ"ז המרבה לספר בנס ופלא הוא ללעג וקלס כי יורה בזה אשר לא בינת אדם לו. לא כן בנסי ה' שהם באמת פלאים עצומים אז הוא להיפך כי איש בער לא ישיג כ"כ החכמה ותפלא העצום שיש בנסי הש"י כמו האיש היודע ומבין את הכל ובכ"ז לא יוכל לקרב אל שכלו מופתים אשר עשה ה'. זהו ישיג נס העצום. כמ"ש שלמה אמרתי