לוח ארז חלק ב תלג

מאלה. אבל אם לא תעזבנו כ"א עזוב תעזוב עמו אז לא יהיו כל ימיך על אדמתך לבד כ"א כל ועיקר ימי חייך יהי' בעולם העומד לנצח

כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר בכל אות נפשך תאכל בשר. במדרש תנחומא הה"ד מתן אדם ירהיב לו כשרדף אברהם אחרי המלכים יצא מלך סדום לקראתו ואמר תן לי הנפש והרכוש קח לך אמר אברהם הרימותי ידי אל ה' אם אקח מחוט ועד שרוך נעל אמר הקב"ה בו בלשון אני אומר לבניך מה יפו פעמיך בנעלים. כי רבים אומרים שההשתדלות אחרי הרחוש והשתדלות להשלים את הנפש צרות הנה כי כל מה שיוסיף בקנינים הגופניים ימעוט בקניינים הנפשיים. וי"ל ע"ז אל תיגע להעשיר מבינתך הדל אם תוקע להעשיר מה שאתה מפזר כחך בזה אתה מחדיל ומגרע מהבינה וחכמה. אבל באמת נוכל להשוות ביניהם כמ"ש בצל החכמה בצל הכסף. והיינו אם כל מה שאוצר מקנייני הזמן הוא מקדיש לה' ליהנות ממנו בדרך היתר ולעשות על ידו תושי' וצדקה כמ"ש שכר מצוה מצוה ע"י השכר נוכל ג"כ לעשות מצות חדשות. והמלך סדום הוא הממון ששלט שם כי לא נחתם גזר דינם אנא על הגזל כנאמר כי מלאה הארץ חמס, והוא אומר אל אברהם שהוא הצדיק תן לי הנפש והרכוש קח לך אם תתן את נפשך ובנפשיך תביא לחמך אז תוכל ליקח לך רכוש אבל הנפש והרכוש יחדיו א"א לך לקנות ע"ז השיב א"א ע"ה לא כן הוא כי אני ביכלתי להתאימם יחד ע"י שהרימותי ידי לה' אם אקח. כלומר אם אקח וארכוש מנכסי עוה"ז גם שם אני ארים ידי לה' בידעי כי ממנו הכל. והנה מי שנהנה מעוה"ז לש"ש לו הורחב הגבול שרשאי ליהנות יותר מאחרים שאין הנאה שלהם לצורך נשמתם רק לצורך גופם. כי הם צריכים לקדש עצמם במותר להם פן יעברו חקו גבול ונחשב להם לחטאת. אבל מי שכל הנאתו לש"ש אין מן הצורך לצמצם א"ע. והשל"ה הק' פי' אך אשר יאכל לכל נפש הוא נפש הבהמית ונפש הרוחנית. וז"ש כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך ואמרת אוכלה בשר. כלומר אז הורחב גבולך שתוכל לאכול יותר מן הגבול המצומצם. אם בכל אות נפשך תאכל. לא לבד נפש החיונית תהנה מאכילה כ"א גם הנפש העליונה. וז"ש מתן אדם ירחיב לו ע"י שעושה צדקה ברכושו הורחב לו הגבול ליהנות מעוה"ז. וע"ז מייתי מאברהם שאמר ג"כ הרימותי ידי כנ"ל. והנה להתענות בט"ב ויוכ"פ לש"ש אין כאן רבותא אבל האדם צריך להקדיש כל הנאותיו הנאות הגוף ג"כ לש"ש. ע"כ לא לבד בעת שאסור בנעילת הסנדל צריך האדם לילך בדרך ה' כ"א כל השנה כולה בהיותו מהלך בין חברת אנשים ונעלים ברגליו צריך להרים ידיו אל ה'. וז"ש כמ"ש אאע"ה הרימותי ידי אל ה' שגם בעת עשותו מלאכת חול גם אז צריך לזכור את ה' ע"כ אמר הקב"ה מה יפו פעמיך בנעלים כלומר כל ימות השנה

שמור ושמעת את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך למען ייטב וגו' כי תעשה הטוב והישר בעיני ה' אלקיך. נ"ל עפמ"ש בפי' המשניות להרמב"ם סוף מכות רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שאם האדם עושה מצוה אחת בשלימות בלי שום פניי' ומחשבה זרה יזכה על ידה לחיי עוה"ב ע"כ צוה לנו הש"י מצוות הרבה שאי אפשר שלא יעשה האדם בחייו אחת מהן על מתכונתה ושלימותה ובעשותו אותה המצוה תחי' נפשו באותו מעשה. ועיי"ש ברש"א ח"א שהאריך שם בדברים נמרצים. והנה העושה מצוה לשם פניי' אחרת שלא לש"ש אף שבעיני בשר אשר לא יראה ללבב נראה מעשהו טוב וישר מ"מ הש"י בוחן כליות ולב הוא יודע ועד שאין תוכו כברו. אבל העושה מצוה לשמה מבלי שום מחשבה זרה אז גם בעיני ה' הוא טוב וישר. וז"ש