לוח ארז חלק ב תכט

שיצא כנוגה צדקם. אבל באמת אחרי שגם הם נידונים בשביל הערבות ולא לבד ספרי רשעים אשר בחייהם קרוים מתים כ"א גם ספרי צדיקים שקרואים חיים מונחים לפני כסא כבודו לדון אם יצאו ידי חובת הערבות למחות בעוברי רצונו ע"כ גם הם יש להם לירא מפחד יום הדין. וי"ל עוד שע"כ תקעו והכריזו. תרווייהו צריכא עפמ"ש תקיעת שופר חכמה ואינה מלאכה לומר שבר"ה אינו עדיין תכלית התשו' כ"א רק הכנה לעשות צדק ומישרים כל השנה כולה. ותקיעת שופר הוא רק כמו הבונה בית שצריך מתחלה לחשוב מחשבות באיזה אופן יבנה הבית והיא החכמה של מלאכת הבנין ואח"כ כשכבר גמר האומן בציורו את תבנית הבנין אז יבואו עושי המלאכה פועלים ושכירים לבצע את אשר יזם האומן לעשות. וז"ש תקיעת שופר חכמה הוא רק ההכנה אבל אינה עדיין מלאכת התשובה בעצמה. ע"כ מתחלה תקעו בשופר ואח"כ הכריזו שלא יטעו אחרי ע"ז להורות שהתקיעה בעצמה אונה עדיין התכלית כ"א רק התעוררות שישמעו אח"כ לקול ה' שלא יטעו אחר ע"ז. ואם אנו תוקעין באופן זה שלא נחשוב שהשופר הוא כבר התכלית עצמו כ"א רק הכנס אז "באותו שופר" אם אנו תוקעים באופן זה הקב"ה מתעלה שנאמר עלה אלקים בתרועה כי הקול אינו התכלית בעצם כ"א שע"י הקול אנו יודעים כדת מה לעשות את אשר יצוה המדבר. וזהו עלה אלקים בתרועה. אם חושבים שהתרועה היא כבר התכלית בעצם אז אלקים מדת הדין גובר ח"ו. אבל ה' הוא מדת הרחמים בקול שופר דייקא אם אנו יודעים שהשופר הוא רק הקול המעורר אותנו לעבוד את ה' בכל עת ועונה. ע"כ יאמר אם יתקע שופר בעיר והם סובר שבזה כבר יצאו י"ח ולא יחרדו להיות ירא וחרד על דבה ה'. אז ח"ו אם תהי' רעה בעיר הטעם הוא כי הצדיקים מהפכים מדה"ד למדה"ר ע"כ בידינו לעשות ע"י השופר ממדת הדין מדת הרחמים אבל אם אין חרדים מקול השופר אז ע"כ ח"ו תהי' רעה בעיר בשביל וה' לא עשה כלומר העם לא עשה ממדת הדין השם של רחמים. ע"כ חושו נא והתעוררו לחזור בתשובה ואז יקויים בנו ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה ודרשו רז"ל זה שבת. כי אם נקיים את השבת כראוי אז לא יהי' עוד עצב בקרבנו קרעו לבבכם ואל בגדיכם

ראה אנכי נותן לפניכם היום וגו'. לכאורה ק' על דבר שאנו מחוייבים לעשותו איננו ראויים לקבלת שכר עבורו אחרי שאנו מחוייבים לעשות כן אדרבה לקללה תחשב אם לא נעשה את המחוייב. ועל דבר שאנו אין מחוייבים רק שאנו עושים בתורת נדבה וחסד אז ראוי לנו שכר אם נעשהו אבל אין ראוי לנו עונש בהמנע מלעשותו אחרי שאין אנו מחוייבים בזה. וא"כ יקשה בכל מצות התורה ממ"נ אם מחוייבים אנחנו לשמור ולעשות אותם ע"כ יאות העונש בהמנע מעשותם אבל לא יאות שכר בעשותם אחרי שעשינו רק כחובתנו המוטלת עלינו. ואם אין אנו מחוייבים לעשותם שפיר השכר והברכה אבל הקללה מרוע תבוא ח"ו. אם לא נשמור לעשות את דברי התורה הזאת. והתירוץ ע"ז כי בודאי אנו מחוייבים א"כ אתי שפיר הקללה. והברכה באמת לא תאות רק הברכה היא זה בעצמו שבחר בנו מכל העמים וקדשנו במצותיו. ונבחרנו להיות משרתי הש"י ולא עשה כן לכל גוי לקרבו לעבודתו. זה עצם הברכה ע"ד שכר מצוה מצוה. וזה כוונת הכתוב ראה אנכי נותן וגו' ברכה וקללה. והיא סתירה כחקירה הנ"ל. ע"ז בא כמשיב את הברכה היא עצמה אשר תשמעון וגו' זה היא הברכה בעצם שתשמעו אל מצות ה' והקללה אם לא תשמעו וגו' מאחר שאתם חייבים בעבודתי

ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. הנה החילוק בין ברכות עוה"ז לברכות עוה"ב הוא שטובות עוה"ז עין בעין יראו אבל