לוח ארז חלק ב תכח

השנה. ע"כ גם עלינו לתקוע בשופר. ואף שלא שייך בנו ע"ז כי יצרא דע"ז בטל ולא שייך הטעם שלא נטעה אחר ע"ז. בכ"ז כמו שישראל חטאו בעגל הזהב. כמו כן אנו בעוה"ר משתחוים לכסף וזהב עשינו לבעלינו הוא המושל בנו וזה עבודה זרה שלנו. שהשופר מעורר אותנו שלא נטעה אחריו. וגם נצמח מאהבת וחמדת כספנו עבודה זרה ממש. והוא חילול ש"ק המצוי בעוה"ר בינינו והוא חמור כעובד ע"ז כמארז"ל. ע"כ השופר מעורר אותנו שנשמור את השבת ולא נטעה אחר ע"ז. וגם פרשתנו פרשת היום מכרזת ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ובמד"ר מה כתיב למעלה מן הענין כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת זו שבת. ונ"ל ההמשך דכתיב לעיל מיני' למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגו' כימי השמים על הארץ הכוונה ע"פ אז"ל בעון גדרים בניו של אדם מתים כשהם קטנים שנאמר למה יקצוף האלקים על קולך וחבל את מעשה ידיך הכוונה כי בשעת מ"ת אמרו ישראל בנינו ערבים עלינו ואנחנו מושבעים ועומדים מהר סיני לקיים את כל דברי התורה. ואם עבר על הנדרים שנשבע לה' ומחלל שבועת הר סיני אז ח"ו בנים קטנים מתים. וז"ש בירושלמי פ"ב דתענית קרעו לבבכם ואל בגדיכם אם תקרעו לבבכם בתשובה אי אתם קורעים על בניכם ובנותיכם הכוונה כנ"ל וז"ש הכתוב בישעיה לשוא הכיתי את בניכם מוסר לא לקחו כלומר בשביל ששבועתכם לקיים את התורה היתה לשוא כי לא קיימתם מוצא שפתיכם ע"כ הכיתי את בניכם. וז"ש והי' עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' וברך את פרי בטנך היינו ג"כ שע"י שתשמרו את התורה יבורכו בניכם ולא יתפסו בעווניכם שאם לא כן ח"ו פוקד עון אבות על בנים. וז"ש למען ירבו ימי בניכם אבל בתנאי כימי השמים אם הדברים העומדים ברומו של עולם יהיו נחשבים בעיניכם יותר מהדברים הארציים. שהשמים יהיו על למעלה מן הארץ ולא תחליפו עולם עומד בעובר אז ירבו ימי בניכם. ואחרי שזה שהבנים נקטפים ח"ו באבם כמו בשנה זו ה' יאמר למלאך המשחית הרף הוא בשביל שהם ערבים. שפיר מסיים הקרא כ"א שמור תשמרון את כל המצוה הזאת. ופי' באוה"ח שמור כלומר אחרי ראינו כי הערב נתפס ע"כ שמור כל יחיד צריך לשמור ולראות שכולם תשמרון את כל המצוה. והנה משבת ראינו ערבות לטובה שכל ימי השבוע הם ערבים ומספיקיה לאדם מזון ומחי' גם בעד השבת ע"כ אמר הקב"ה אם אין אתם מאמינים בערבות של יום השבת אז אני נפרע ח"ו מערב שלכם. לזה אמר ראה אנכי נותן לפניכם היום דפתח בלשון יחיד וסיים ברבים לומר כמו שהערב אם רואה שהלוה מפזר מעותיו הוא צריך להזהירו לבל יבוא הוא בעצמו לידי נזק. כמו כן אמר ראה כל יחיד ויחיד אשר אני נותן לפניכם היום כפי' כלי יקר ע"ש. והנה בעגל לא חטאו אלא הערב רב ובכ"ז נענשו כולם והוא ג"כ מטעם ערבות ע"כ העבירו שופר במחנה עלה להר. ולכאורה למה צריך תקיעת השופר הו"ל רק להכריז אצל הערב רב ולמה לי התקיעה. אלא שחתקיעה נשמעת לכל א' בלי שום חילוק. משא"כ אלו לא היו אלא מכריזים לא היו שומעים אלא מי שמדברים עליו ע"כ העבירו שופר שישמעו כולם שידעו שכולם ערבים שלא יטעו אחרי ע"ז. ע"כ תוקעים ג"כ באלול להורות שכולם ישמעו וייראו אף הכשרים כי כולם ערבים. וז"ש שובה ישראל עד ה' אלקיך. כלומר אף הכשירים והשלימים אשר בשם ישראל יכונו. והטעם כי כשלת בעוונך כדרז"ל ע"פ וכשלו איש בעון אחיו בשביל הערבות. וז"ש מפני מה אין ישראל אומרין שירה בר"ה ויוכ"פ א"ל הקב"ה ספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפני ואיך יאמרו שירה כי נאמר היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. כי העם הם הפחותים שחוטאים בכל השנה שיש להם לירא. אבל ישראל שהם השלימים המה ישמחו לכאורה כי בטח לבם