לוח ארז חלק ב תיז

אבל באמת יצא שכרם בהפסדם שע"י שאין להם יאה"ר אין להם מעלה כ"כ כי הם נבראו בטבע כך לעשות רצון קונם משא"כ האדם הוא בעצמו משלים את נפשו וע"כ מעלתו גדולה כמ"ש מהרש"א פ"ק דחולין גבי גינאי נהרא. ועי"כ כחות הטבע משועבדים תחת האדם על אשר האדם הוא בעצמו משלים את נפשו. לא כן כחות הטבע שהם מושלמים ועומדים בטבע. ז"ש הים ראה וינס כלומר שהוא משועבד לבנ"י בשביל שראה את המילה שהיא מופת חותך שהאדם משלים א"ע. וכ"כ לגוזר ים סוף לגזרים ג"כ הכוונה כנ"ל. שע"י שהאדם נטועות בו תכונות רעות והוא בכחו יגבר עליהם בזה כחו יפה יותר מכל יצורי הטבע. ואולם גם לענין השלמת אחרים טוב הוא אם גם הוא יפנה כמוהם לדברים אחרים ארציים ובכ"ז ישים מתג ורסן לפיו לבלום תאוותו ממנו יראו ויקחו מוסר. ופי' עפ"ז מאמר הלל אם אין אני לי מי לי וכשאני לעצמי מה אני הכוונה כמ"ש החוקר כי לא יכיל לכבוש ולמשול על אחרים מי שלא יכול האדם לכבוש את עצמו כמ"ש איזהו גבור הכובש את יצרו. ע"כ אם הת"ח לא יפנה כלל אל עניני עוה"ז ולא יהיה למוד ללחום את יצרו ולהכניעו לא יוכל למשול על אחרים. ע"כ טוב לו לישב באחוזת מרעים ולא יתבודד להתרחק מהם הרבה כ"א ישב בחברתם. וז"ש הלל אם אין אני ברשותי מי לי מכ"ש שאין אחרים ברשותי להוכיחם. ע"כ וכשאני לעצמי בהתבודדות בלי חברת האנשים מה אני. ונררה שע"כ שכר מצוה בהאי עלמא ליכא דאם היינו רואים בעינינו עונש הרשע ושכר הצדיק אז היינו ממש כמוכרחים לעשות את הטוב ולמנוע מהרע. וזהו שארז"ל דו פרצופין נברא האדם שנאמר אחור וקדם צרתני הכוונה שע"כ ברא הש"י את האדם שני פעמים בעוה"ז ובעוה"ב ולא נתן לו שכרו ועונשו בעוה"ז הוא בשביל שרצה שהאדם יהא מהלך תמיד או קדימה או לאחור ואלו הי' משכירו ומענישו בעוה"ז לא הי' לו בחירה והי' כמו מלאך עומד. עוד טעם ב' מה שאינו נותן לנו שכר ועונש בעוה"ז הוא עפי' מאמרם ז"ל בילקוט ישעי' מ"א. הן אתם מאין ופעלכם מאפע כל הטובות והברכות והנחמות שאני עתיד ליתן לכם בעוה"ב אינו אלא בשביל פעיי' אחת שאמרתם נעשה ונשמע. כי נאמר לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים שהמצוות הם מצדו ית' וזהו לך ה' הצדקה שאנו עושים כי מי הקדימנו ואשלם וה' ית' נותן כח לעשות חיל במצוות והוא מסייע שיש בו ממש. לא כן העבירות נעשים רק מצדנו כי הבא ליטמא רק פותחין לו ולא מסייעין ע"כ רק לנו ושלנו הם מעשינו אשר נבוש מפניהם. והשכר של מצוות ששנו מצפים הוא בשביל מחשבתנו שאנו שמחים שתבוא מצוה לידינו ונקיימנה זה מצדנו כי המחשבה ושמחה של המצוה העתידה לזה אין הש"י מסייע. וז"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל החוקים יאמר שמעשה הצדקה יהי' מצדנו אם נשמור ונצפה לקראת מצוה מתי תבוא לקיימנה. וז"ש כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות למען תחיון כי השכר אינו אלא על המחשבה שמשמר ומצפה לקיים המצוה שתבוא לידו. וז"ש הילקוט הן אתם וגו' ופעלכם מה שאתם פועלים במעשה המצות אינו כלום אלא כל עיקר השכר הוא בשביל אמירתכם נעשה ונשמע היינו לעתיד שאתם אומרים במחשבתכם נעשה המצות שיבואו לידינו. והנה הש"י משלם מדה כנגד מדה ואלו הי' עיקר המצוה עצם המעשה שהוא דבר גופני נכון שיהי' השכר ג"כ גופני אבל כיון שהמעשה אינו מצדנו ואין מגיע לנו שכר כ"א על המחשבה שהוא דבר רוחני א"כ צריך שיהי' שכרו ג"כ רוחני והוא בעוה"ב. וז"ש כל הטובות וכו' שמתוקן לכם בעוה"ב ה"ט בשביל שכל שכרכם אינו אלא בשביל שאמרתם נעשה ונשמע לעתיד ע"כ גם שכרכם צריך שיהי' בעוה"ב.