לוח ארז חלק ב תטז

אף הוא אמר מי יאמר זכיתי לבי ונ"ל הדברים כפשטן עפ"מ שחקרו אי טוב לאדם שלא יהא לו תאוה ויצה"ר כלל או שיהי' לו חשק אל הרע ויגבר בעים רוחו לכבוש את יצרו. והנה בודאי האיש אשר לבו חלל בקרבו ואין לו שום נטיי' אל הרע הוא עומד במדרגה גבוהה למעלה מעלה מן המצטרך ללחום ולכבוש ביד חזקה את היצר הצר הסוכן בו. אבל בכ"ז לענין קבלת שכרה זוכה יותר בדין מי שלוחם וכובש יותר מן הישר שכבר נתפשט כל עקמומיות שבלבו כי לפום צערא אגרא. ובאמת לא יראה ולא ימצא ואולי רק אחד בין רבוא רבבות מהאנשים שלא יהי' לו שום תשוקה וחמדה אל הרע כי האדם באשר הוא אדם הוא עלול להתאוות תאוה. ורק הש"י הוא לבדו קדוש וטהור במגורו לא יגור רע וז"כ המאמר. שהמע"ה אמר מי מבני אנוש שיוכל לומר על עצמו זכית לבי שלבו זך ונקי מכל שמרי התאוות. רק שמו של הקב"ה מבורך הטהרה והקדושה שלו. אבל באדם אין מציאות באופן נעלה כזה טהרה וקדושה בלי שום התנגדות. ודוד אמר מתחלה לב טהור ברא לי אלקים שיהי' לבו כולו טהור ונקי בלי שום תשוקה אל הרע אבל שאל שלא כענין דבר שא"א לקיימו. וכיון שידע ששאל שלא כענין חזר ואמר הרב כבסני מעווני. לא שלא יהי' לו שום נטיי' אל החטא כלל כ"א שיזכהו ה' לחזור בתשובה שלימה ולהתכבס מצואת חטאו. והשיבתו רוה"ק הואיל והשפלת עצמך על השאלה. כי אם היית מתפלל שלא יהא לך נטיי' כלל אל החטא היית עומד במעלה גבוהה יתירה. אבל אחרי שיש לך נטיי' אל החטא הנה אתה בשפל המדרגה. אבל לעומת זה שכרך הרבה מאוד כי תצטרך ללחום ביד חזקה את מושל ע"כ אני נותן לך גדולה ואמר עליו בקש לו ה' איש אשר כלבבו. כלומר ע"כ בחר ה' בו בעבור שהוא איש אשר לבב אנוש לו ובכ"ז יכבוש את יצרו כמ"ש בבל"ע על שהי' דהע"ה אדמוני עם יפה עינים ע"כ אמר הש"י זה האיש אשר בו בחרתי. וע"כ אמר שלמה מי יאמר זכיתי לבי שלא יהא בו שום נטיי' אל החטא כנ"ל. ועפי"ז פירשתי המדרש הים ראה וינס מה ראה מילה ראה לגוזר ים סוף לגזרים בלשון ארמי קורין לכדיתה גזירה הוי אומר זו מילה. הכוונה ע"פ שאלת טורנוסרופוס את ר"ע אם אלקיכם שונא את ערלה למה לא נברא כשהוא מהו. א"ל לא נתנו המצוות אלא לצרף בהם את הבריות שנאמר אמרת ה' צרופה. כי מותר האדם מן הבהמה אין כלומר שהבהמה שור כשב ועז כי יולד שור בן יומו קרוי שור כי כבר הגיע לחכליתו ביום הולדו. לא כן האדם ביום הולדו הוא כאין רק הוא בעצמו צריך להשלים א"ע וזהו מותרו האין. ולהראות ע"ז שהגוף אינו שלם בעצמותו בצאתו מבטן אמו כ"א צריך להשלים את הגוף וכל השלמתו ע"י שיגרע חק הגוף ויקדשהו שלא ימלא תאוותיו כ"א יצמצם מחסוריו וכל המוסיף לגרוע ה"ז משובח. וע"ז מורה מצות מילה שאנו כורתים מהגוף הערלה להורות שתיקון הגוף הוא לא בטבע כ"א ע"י מעשיני ועוד שהתיקון נעשה ע"י שנחסר מהגוף. וז"ש לא ניתנו המצות ובפרט מצות מילה רק להורות לצרף בהם הבריות שעי"ז נדע שאנו צריכים לצרף ולזכך את גופינו. אבל יש צדיקים קדושי עליון שגם גופם קודש לה' וגם החומר שלהם זך ומצוחצח ואינו צריך להחסיר מחומרו כי גם בחומרו יעבוד את ה'. ואלו הצדיקים באמת נולדים מהולים כי אלו הצדיקים אינם צריכים להחסיר את גיפס כי כולו טהיר. וז"כ המדרש גבי מ"ר ותרא אותו כי טוב הוא שנולד מהול. כלומר ע"י שראתה שנולד מהול עי"ז ראתה כי טוב הוא גם גופו טוב וא"צ לתיקון. וכן דרשו ז"ל בנח איש צדיק תמים שנולד מהול כלומר גם אישיותו החומרי טוב הי' ע"כ נולד מהול. והנה כל כחות הטבע עדיפים מהאנשים כמ"ש הרמב"ם במו"נ שהם תמיד עובדים את ה' משא"כ האדם עלול לחטוא.