לוח ארז חלק ב תיד

אומות כ"ז הוא רק מפני שקבלו התורה ועלי' הורגנו כל היום. ולפ"ז מה שהקב"ה מצילנו מידם הוא בדין ולא רק ברחמים כי לולא ה' בעזרנו ותומך נפשנו לגד הקמים עלינו לא היינו יכולים לעמוד ח"ו ואז גם התורה תאבד מעמנו ח"ו. וכ"ז מי שהוא ישראל מלידה ומבטן הקב"ה מחוייב מצד הדין להושיט לו ימינו אבל מי שבא מאומה אחרת ונתגייר ומדבק א"ע בישראל המוכים וסחופים מכל צד מי בקש זאת מידו שלא הי' מחוייב לזה. ואם בכ"ז הקב"ה בעזרו זה אינו מצד מדה"ד כ"א רק רחמים גמורים וז"ש ישלם ה' פעלך רק מדת הרחמים הוא ישלם לך ומשכורתך תהי' שלימה רק מאת ה' שהוא רחמים. אבל אלקי ישראל ישראל מתקיימים אף ע"פ דין. ושפיר מסיים ע"ז הטעם אשר באת לחסות תחת כנפיו ולא נולדת בקרב ישראל שיהי' הקב"ה מחוייב כביכול בדין להיות לך למגן נגד הקמים. ובזה פירשתי הפסוק בפ' יתרו וישמע יתרו את כל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את בנ"י ממצרים. ומדקדק ברמב"ן שפתח במדה"ד ומסיים במדה"ר. אך לפי דברי רז"ל שיתרו בא אחר מתן תורה להתגייר ואלו לא שמע רק מה שהקב"ה עשה עמהם ע"פ מדת דינו לא הי' מתגייר כי הם מתקיימים בדין ולא הוא. אבל אחרי שמעו שלא לבד שעשה אלקים בדין למשה ולישראל בשביל שהם עמו ומחוייב הוא לכך כ"א גם שהוציא ה' במדה"ר יותר ממה שמחייב הדין את בנ"י ממצרים ונתן להם את התורה וכמאמר בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה. וכיון שכן נשא לבו להתגייר כי ברחמים גם הוא יזכה

ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאו כבר דקדק באוה"ח שהתחיל בשונאיו לשון רבים וסיים בשונאו לשון יחיד. ונראה כי הש"י אל פניו ישלם לו. אינו מעניש לכל הרשעים בפעם אחת כי אם ייסר בשבט עברתו רק איזה מהם אז כבר הנשארים ישמעו וייראו יקחו מוסר ולא יזידון עוד. ועיי' מ"ש למעלה פ' נח על המדרש זכור ימות עולם אלו ימי נח. אבל אם הש"י רואה שיקשו ערפם ולא יקחו מוסר ללמוד בינה, ע"י שנענשו האחרים אז שבט לגו כסילים איש בחטאו יומת אחרי שללא הועיל הי' מה שהכה בחרון אפו המוקצים שבהם. וז"ש ומשלם לשונאיו אף שרבים הם לא את כולם יכלה בחמתו כ"א רק להאבידו בלשון יחיד א' מהם יוכת לארץ חייתו והאחרים יפחדו מהדר גאון עוז ה'. אבל אם לא יועיל זה אז בזמן המאוחר לא יאחר ה' לעשות כן שרק על האחד יקצוף אם כל העדה חטאו כ"א אל פניו ישלם לו איש איש כמפעלו בפועל כפיו נוקש רשע אחרי שלא לקח מוסר מהאחרים: פ' ערב

והיה עקב תשמעון וגו' ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך. נראה עפמ"ש באו"י לפרש תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שמה שהבטיח לאברהם אבינו לא הי' חלא מצד החסד אבל אחרי שכבר הבטיח מאז הוא מחוייב ועומד לקיים את הבטחתו כי לא איש היא ויכזב ע"כ רק אמת ולא חסד הוא שנותן ליעקב. ולפ"ז יל"ד האיך אמר ושמר את הברית ואת החסד הלא הברית מחוייב הוא לשמור ולקיים ואין כאן חסד אלא אמת. אבל פשרן של דברים עפמ"ש לעיל פ' ואתחנן אקרא דועתה ישראל שמע אל החקים דהן אמת שהש"י מחוייב לקיים שבועת אבות לבנים יזכור אבל כ"ז רק בזמן שברא כרעא דאבוה והם דומים אליהם אז לא נפסק החבל המחבר. אבל אחרי שהאבות ידעו את התורה והשכילוה מדעתם עד שלא ניתנה השיגו צפוני' וסוד ה' ליראיו ואנחנו אין אתנו יודע עד מה