לוח ארז חלק ב תיג

להיפך חוב עלינו לקבוע את העתים ע"פ התודה. ואמנם באמת שקר בפי המתחכמים כי העת ג"כ לא תבקש מאתנו לעבור על ד"ת אם גם נהי אנחנו שלימי החכמה יותר מבעתים הראשונות בכ"ז נוכל לקיים את מוצא פי ה'. רק באמת יצרנו ותאוותינו הם מבקשים מאתנו לעבור ח"ו בשאט נפש על מצות ה' אשר לא תעשינה והם תולים את הדבר בהעת למען כסות כלימתם לבל נשכבה בבשתנו ע"ד הרוצה ליחנק יתלה באילן גדול. וע"ז יש להמליץ דברי קהלת לבל זמן. כלומר לכל תאוותינו שאנו רוצים לילך אחריהן אנו אומרים שהזמן גרמא ועת לכל חפץ לכל חפצינו ומאויי לבנו הרע אנו אומרים שהעת גורמת. אבל באמת התורה צריכה להיות למעלה מכל תאוותינו וכל גלי' לא ישטפוה וע"ז נאמר והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך כלומר שיהיו אצלך ד"ת למעלה מתאוות לבך. והנה אם המלכות רואה שאנו מרוממים את התורה וכל חפצינו ותאוותינו יכרעו ויפולו לעומת מצוותי' אז גם היא אינה גוזרת גזירה לבטל ח"ו אחת מהמצוות כי היא רואה שאנו אין הולכים אחר הנחמד למראה וטוב לעינים בשביל שהתורה אוסרת עלינו והאיך תבקש היא שפקודת המלכות יהא לה יתר שאת ויתר עז מפקודת התורה. לא כן אם המלכות רואה בעיני' ובאזני' תשמע כי גם אם יצרנו הרע מבקש מאתנו דבר אנו עוברים ח"ו על חקי התורה בשביל תאוות לבנו ודברים ארציים שאנו מבקשים. אז אומרת המלכות כיון שהתורה משתנה אצלכם לפי מבוקשיכם מזה נראה כי התורה לא תעמוד לכם למעלה על כל. ע"כ גם אנכי אפקוד עליכם לעבור על אחת מחוקי התורה. כי לא תהי' תאוות לבכם אשר ביכלתה להפר חוקי התורה גדולה מפקודת המלכות. וזהו כוונת מדרשנו אימתי המלכות גוזרת לבטל חוקי התורה והיא מצלחת בזמן שאנו משליכים ד"ת לארץ כלומר שאנו משליכים את דברי התורה בשביל דברים ארציים אז גם היא יש בכחה לבטל אותנו ח"ו מהמצוות

וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה וגו'. י"ל עפמ"ש בכלי יקר לפרש דברי דש"י בריש פרשתנו אע"פ שיש לצדיקים לתלות במעשיהם הטובים אינם מבקשים אלא מתנת חנם. שאין הכוונה על המעשים טובים שעשו כבר כי מי הקדימני ואשלם אלא על המעש"ט שרוצים עוד לעשות בעתיד עיי"ש דפח"ח ולפ"ז אין לנו הצדקה לתבוע שכרינו בפה כי מי הקדימנו רק ע"ז יש לנו צדקה לתבוע בדין שהקב"ה יחיי' אותנו למען נוכל לקיים בעתיד את מצוותיו. וז"ש כי נשמור ונצפה לעשות את המצוות ע"ז יש לנו צדקה. ועפ"ז י"ל מה שנאמר ברות ישלם ה' פעלך ותהי, משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל ובמדרש אמר ר' חסא אשר באת לחסות. כי העושה מצוה ע"מ לק"פ אחרי שלא עשה אותה בשלימות כדבעי עי"ז כבר נגרע ערכה וכשיבא על שכרו לא יהא משלם אבל אם יבקש השכר כדי לעשות המצות בעתיד כנ"ל ועי"ז לו הצדקה לתבוע לא נגרע ערך המצוה. וז"ש ישלם ה' פעלך אם גם במחשבתך בעת עשותך המצוה ליכנס תחת כנפי השכינה שישלם ה' פעלך עי"ז לא יוגרע ערך המצוה ובכ"ז תהי' משכורתך שלימה. וע"ז אמר ר"ח שהטעם הוא עבור שעתה באת לחסות ובקשת על העתיד כנ"ל באופן אחר אמרתי לפרש המדרש הנזכר עפמ"ש תיו"ט פ"ג שאכלו דע"כ אומרים בברכת הזימון נברך אלקינו שם מדה"ד ובברכת התורה ברכו את ה' שם מדה"ר מפני שבנתינת לחם לכל בשר איש לפי אכלו בדין הוא שהקב"ה יזון את בריאיו כי בלעדי מזון א"א להם לחיות. אבל התורה אחרי שיש אומות שאין להם תורה ובכ"ז חיים ע"כ רק מדת הרחמים בחר בנו מכל עם ונתן לנו את תורתו עייש"ה. והנה אף שישראל נרדפים ומעונים יותר משאר