לוח ארז חלק ב שצז

שאין בעצמו שום טעם נרגש רק הכל לפי רצון ומחשבת הטועם ובזה לא נחה דעתם. והנה רש"י פירש לחם הקלוקל שהוא מכניס ואינו מוצא והוא ג"כ מהאי טעמא שאם הי' מזון בעצמו אז הי' דבר גשמי והי' יוצא החוצה כמו כל מאכל גשמי. אבל אחרי שהי' רק לחם חבירים שמעצמו לא הי' מזון רק ע"י מחשבת האוכל נעשה למזון ע"כ דבר רוחני נדבק בהם ולא יצא החוצה. וז"ש שתפלו על המן שהי' לבן כלומר שדומה למראה ההוא שהוא רק היסוד לכל המראות כן הי' המן דק היסוד לכל המזונות שירצו לטעום בו. וע"ז מייתי רש"י ראי' שהרי אמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל שמכניס ואינו מוציא והוא מטעם הנ"ל לפי שאיננו מזון בעצמו. ששארי מאכלים הם מאכלים בפ"ע ואין צורך למחשבת האוכל שיהי' טעמו בו. אבל המן אף שהוא הי' העיקר הלא הוא בעצמו לח הי' עדיין זן ומפרנס רק בהצטרף לזה מחשבת אוכל אל המן נעשה אוכל. ומדוקדק בזה היטב לשון שתפלו על המן עיי' ש"ח שנדחק. ולהנ"ל ברור מילולו ע"ז נתרעמו שתפלו על המן מלשון טפל שהם הוצרכו להיות תפל וטפל חל המן והטעם אחרי שהוא הי' לבן ורק בהצטייר עליו מחשבתם נעשה מזון כנ"ל

ה' אלקינו דבר אלינו בחורב לחמור רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם וכו'. מ"ש דבר לשון קשה ולאמר שהוא לשון רכה וכיו"ב מדקדק אוה"ח בכ"מ. ועוד אומרו ה' רחמים ואלקינו דין נראה לרמז על חורבן בית קדשנו ותפארתנו אף שהוא למורת נפשנו ורוחנו מבליגי עלי יגון כי הרס ה' ולא חמל את כל נאות יעקב. מ"מ אחרי ידענו כי כאשר ייסר איש את בנו כן ה' אלקינו מייסרנו חלקים חשבה לטובה להגלותנו מפני חטאתינו למען אשר בצר לנו נקרא אל ה' ונשוב אליו בלב ונפש ולא נשמע עוד לקול היצר סוכן בנו המסית ומדיח אותנו מאחרי ה' כ"א נוסיף לשמוע בקול ה' אלקינו ואז נשוב לציון ברנה. והנה היצר נקרא הר שזה אחד משמותיו כאז"ל צדיקים נדמה להם כהר. וז"ש ה' אלקינו רחמי ה' כי לא חמו הם כלולים בדינו הקשה אשר גזר עלינו בחורב להחריב ולשומם בית תפארתנו. והתכלית הוא לא לרעתנו כ"א לאמר באמירה רכה המשברת גרם החטאים וכרוזא קרא בחיל בקול גדול שרב לכם שבת בהר הזה שכבר הרבה יותר מדאי ישבתם בשלום ובשלוה עם ההר הזה הוא היצה"ר וכבר בא מועד שתפנו ותסעו מההר הקשה הזה ותבואו לכם. כמ"ש המפרשים על לך לך כי החוטא איננו אצל עצמו כ"א יצא ממחיצתו ע"כ אני אומר לכם שתפנו ותסיעו עצמכם מן ההר ותבואו לכם

ואומר אליכם בעת ההוא לאמר לא אוכל לבדי שאת אתכם ה' אלקיכם הרבה אתכם. דקדק רש"י בקושי מלת לאמר ונ' כי מ"ר רצה להוציא מלבם שלא יחשבו שגדולת וחכמת משה הגביה אותם למעלה עליונה שהם לע"ע כ"א רק לה' הגדולה הוא ית' הגביהם על מרומי המעלות והמדות. וז"ש ואומר אליכם בעת ההוא לאמר שתאמרו אתם ותודו בזה שלא אני הגבר אשר ינטל וינשא אתכם כי לא אוכל לבדי בלי עזר ממרומים לנשא אתכם ורק ה' אלקיכם הרבה אתכם הוא נשא אתכם על כנפי נשרים ותרבו ותגדלו

ה' אלקיכם הרבה אתכם והנכם היום כככבי השמים לרוב ה' אלקי אבותיכם יוסף אליכם ככם חלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם. י"ל עפמ"ש לפרש פ' שאו את ראש כל עדת בנ"י למשפחותם לבית אבותם שרק אז יוכלו ישראל להרים ראש כפי' המדרש. אם נשארו למשפחותם בלא עירוב אומות אחרות וע"פ הקדמת הזוה"ק שאף שישראל העם המעט מכל העמים מ"מ אחרי שלא התערבו בגוים כמו שאר אומות שהתערבו