לוח ארז חלק ב שצד

העמים שאין לה דיבוק עצמי עמכם רק אתם יושבים בה לפרקים ולא לנצח. לא תאמרו שהיא טמאה ולא יועיל אם תענישו את הרוצח בנפשו. לזה סיים כי אני ה' שוכן בתוך ב"י. כפירש"י אף בטומאתם גלו שכינה עמהם א"כ גם בארץ העמים יש קצת קדושה עד שיועיל העונש להרחיק רשע מעמל ואון

ולא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות כי מות יומת. י"ל ע"פ שיטת הג"א במס' ב"ק הובא בקצה"ח סי' ת"י דס"ל דכל הורג נפש מחוייב לשלם ממון הנרצח אלא דפטור משום דקים לי' בדרבה מיני' אבל אי תפיס לא מפקינן מיני' עייש"ה. וז"ש ולא תקחו כופר וגו' שיתן ממון דמי הנרצח והטעם כי מות יומת וקים לי' בדרבה מיני' ע"כ פטור מתשלומין ועפי"ז ישבתי קושיית תוס' בפ"ק דמכות דף ה' ע"א דאהא דקאמר התם באו שנים ואמרו בא' בשבת עמנו הייתם וכו' ולא עוד אלא שבע"ש הרג הרי אלו חייבים דבעידנא דאסהיד גברא לאו בר קטלא הוא. ופירש"י דאלו הי' מודה הוה מיפטר. סובר רש"י דהוה כמו מודה בקנס. והקשו תוס' דא"כ כל חייבי מיתות יפטרו א"ע ע"י הודאה. ונ"ל דלכאורה קשה לפמ"ד בב"ק דהא דמודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור היינו דוקא היכי דקא מחייב א"ע במידי בהודאתו אבל בשלא חייב עצמו כלום לא. א"כ הכא נהי דלרש"י דומה הך למודה בקנס מ"מ הלא הכא אינו מחייב עצמו במידי. ואחרי החיפוש מצאתי שהקשה כן בתשו' מהר"צ חיות ז"ל סי' ג'. ונראה דמכאן יהי' ראי' לשיטת הג"א הנ"ל וא"כ ה"נ אי מודה בעצמו שהמית את האדם שפיר דמי למודה בקנס. ואי דלא מחייב א"ע מידי ז"א דהא חייב לשלם דמי הנרצח כיון דפטור ממיתה ולא דמי אפילו לחייבי מיתות שוגגים וא"כ שפיר מחייב עצמו במידי אי אומר הרגתי והיינו בדמי הנרצח. דהנך דמים ודאי לא מיקרו קנס דהא שמין דמי הנרצח וכל היכא דמשלש כמו שהזיק הלא איתא בהדיא בב"ק בסוגיא דפלגא נזקא דמיקרי ממונא. וא"כ א"ש דברי רש"י ולא קשה קושיית תוס' דכ"ז שייך לומר בנידון דשמעתין דאנו דנין על הריגה ושייך לומר דמחייב עצמו דמי הנרצח. אבל בשאר חייבי מיתות כגון עריות וע"א וכדומה לא יכול לפטור א"ע בהודאתו דהא אינו מחייב א"ע כלום ותו אמרינן כי קושיין כיון דלא מחייב א"ע מידי הא גם מודה בקנס גופי' חייב כנ"ל. ואדרבה ראי' לשיטת רש"י מדנקט רבא דוקא דינו בפלוני הרג בא' בשבת דזה לא שכיח. והי"ל למינקט סתמא שנתחייב מיתה על איזו ממיתת ב"ד שעשה אומרים המזימין שעשאו כבר קודם הזמן שאמרו הזוממים. אלא בודאי דכל טעמי' דלא מיקרי בר קטלא קודם גמ"ד היינו כרש"י דאי מודה מיפטר. וכ"ז בהריגה דמחייב א"ע דמי ההרוג אבל בשאר חייבי מיתות אף קודם גמ"ד מיקרי בר קטלא. והרמב"ם דנקט סוף ה' עדות דע"כ מודה שהרג פטור דאולי הוא מאותן אנשים הקצים בחיים עיי"ש ובתשו' מהרצ"ח הנ"ל. ולא פירש כרש"י דהוי מודה בקנס היינו דאזיל לטעמי' שסובר דאין דמים לבן חורין כמובא בשמו בקצה"ח שם א"כ גם ברוצח לא מחייב עצמו במידי ולא דמי למודה בקנס כנ"ל. מיהו בעיקר קושיית תוס' צריך להבין מאי קושיא דלמא ה"נ אם יודו כל חייבי מב"ד יהיו פטורים וקרא איירי כשלא יודה. כמ"ש תוס' גיטין דף ל"ג גבי בטלו מבוטל דלא איכפת לן אם כדין יחפה על ב"א עיי"ש. ונ"ל דכוונת קושיתם הוא אי ס"ד דאם יודה יפטר א"כ תקשה למ"ד התראת ספק לא שמה התראה א"כ האיך יוכלו להתרות דלמא יודה ובע"כ דלא מהני הודאתו לפטור. בשלמא בקנס דלא שייכא ולא בעי' התראה שפיר אמרינן דאם מודה פטור משא"כ במיתה דבעינן התראה הלא הויא התראת ספק. ותדע שכן כוונתם דאל"כ קושיית תוס' איכא לאקשויי ג"כ אמודה בקנס האיך אמרה תורה דפטור א"כ לא משכחת שיהא אדם מתחייב קנס דכל אחד יודה ובע"כ דכוונתם כמ"ש כנ"ל ברור ונכון ב"ה: