לוח ארז חלק ב שצג

נתתי את הארץ לרשת אותה. י"ל עפמ"ש בפ' פנחס ברש"י פסוק נ"ה משונה נפלה זו מכל נחלות שבתורה שכל הנחלות החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים. וכתב בשפתי חכמים הטעם משום דכל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר וכיון שהבטיח ליוצאי מצרים ליתן להם את הארץ והם מתו במדבר לכן צוה הש"י שתחזור הנחלה להם והם יורישו את בניהם אחריהם. וז"ש ביוצאי מצרים ונתתי אותה לכם מורשה ולא נאמר ירושה לרמז שהם לא יירשוה רק יורישו אותה לזרעם. א"ד ז"ל. והנה בכל הירושות מתחלה האדם יושב בשלו ואח"כ לעת קץ יבואו בניו אחריו למלאות מקומו. אבל בירושת הארץ לא כן הי' שלא ישבו בה יוצאי מצרים מעולם בטרם הנחילו אותה לבניהם כ"א מתחלה הורישו ורק לעת קץ הימין שיקיצו ישני עפר ויעמדו לחיי עולם אז גם הם ישבו בה כמ"ש ז"ל על פסוק ונתתי אותה לכם מורשה מכאן לתחיית המתים מה"ת. וז"ש מתחלה והורשתם את הארץ לבניכם אחריכם בטרם ישבתם בה ורק אח"כ לע"ל וישבתם בה. אתם תשבו בה. והטעם כי לכם נתתי את הארץ ליוצאי מצרים ואחרי שדיבור הקב"ה לטובה לא ישוב ריקם כפי' ש"ח הנ"ל ע"כ נתתי אותה לרשת אותה שאתם המתים תנחלו את החיים

וזה יהי' לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר. כי נאמר עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון. שהרשעים יפחדו ויראו מיום המיתה שיצטרכו לתת דין וחשבון על כל עונותיהם. אבל הצדיקים ישישו בשמחה להחליף עולם עובר בעולם עומד ותשובתם הרמתה כי שם ביתם. כמ"ש למעלה והיית אך שמח לרבות יו"ט האחרון עיי"ש. והנה היצה"ר נקרא צפוני שנאמר את הצפוני ארחיק מעליכם כי מצפון תפתח הרעה. והמליץ יתאר את עוה"ז לים זועף וסוער וגם חז"ל אמרו וי לה לספינה דאזלה בלא מיכסא. וזהו הרמז וזה יהי' לכם גבול צפון. אם שמתם גבול לצפוני הוא היצה"ר אשר מצפון יאתה שלא יעבור עוד בארצכם וגדרתם בעדו הדרך שלא ישלוט עוד בכם אז מן הים הגדול הוא העולם ומלואו תתאו ותתאוו לכם בהר ה' לשמי מרום

והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם. עיין רמב"ן. ולהלן נאמר ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה וגו' ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה. ופירש"י אף בזמן שהם טמאים שכינה ביניהם וכ"ה בספרי וי"ל דמתחלה אמר אשר אתם בה ואח"כ אמר אתם יושבים בה ונראה כי עיקר הטעם מה שהורגים את הרוצח אינו מחמת נקמה כאשר עשה כן יעשה לו כ"א כמ"ש למען ישמעו ויראו ולא יזידון עוד. וא"כ הי' מקום לומר כיון שנאמר ביושבי אה"ק העם היושב בה נשוא עון וצדק ילין בה ואז"ל סנהדרין ההורגת אחת לשבעים שנה נקראת חובלנית ע"כ לא יארע רציחה ברוב הימים ואין כאן חיוב להרוג את הרוצח אחרי שבלא"ה אין מקום לירא שירבו הרוצחים בישראל כי אוירא דא"י מחכים ומתנגד לעון זה. ולהיפך בחו"ל מקום טומאה הי' באפשרי לומר ששם לא יועיל עונש הרוצח כי אם אמרו בגלעד נפישי רוצחים מכ"ש בארץ טמאה, ע"כ אמרה תוה"ק והיו אלה לכם לחוקת משפט בכל מושבותיכם בין בא"י בין בחו"ל יהי' לכם המשפט הזה לאבד נפש הרוצח לחק נעלם בלי טעם. והוסיף לפרש כי חנופה נקראת אם אומרים על דבר מה שבחים שאינם בו באמת בל"א שמייכעלן. ע"כ אמר ולא תחניפו את הארץ אשר אתם בה שהיא ארץ הקדושה שאתם דבוקים ואחוזים בה כדאיתא במדרש פרשתנו הארץ. ראוי' לישראל וישראל ראוי' לארץ. לא תאמרו לארץ שבחים כאלו שהיא במעלתה לא תסבול שיגדלו עלי' רוצחים. ע"כ אם אירע פעם ביובל מקרה בלתי טהור אין מן הצורך להענישו. ולהיפך ג"כ לא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה היא ארץ