לוח ארז חלק ב שפו

איש ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב וגו' לכפר על נפשותיכם לפני ה' ויקח משה וגו' את הזהב מאתם כל כלי מעשה. כי אם נדע שסוס מוכן למלחמה ולה' התשועה לא בכח ולא בחיל כ"א ברוחי אמר ה'. אז לא יכבדו העם כ"כ את שר הצבא העומד בראשם אשר יוציאם ואשר יביאם. אחרי ידעם שלא על ידו תעשה ידם תושי' להפיל את האויב כ"א ה' איש מלחמה וימינו תושיע. אבל אם יטעו שרק כתם ועוצם ידם סוס ורכב אשר עמם הוא בעוזרם. אז יכבדו את הראש אנשי המלחמה כי הוא בחכמה ובתחבולות יעשה המלחמה. ובזה טעו אז ישראל שסברו שימינם וזרועם הושיעה למו ביום קרב ע"כ נשאו וגדלו ורממו את המתנשא עמיהם לכל לראש. אבל אחרי ראו שלא נפל ולהם אף איש אחד ידעו והבינו שעד עתה בחשכה התהלכו ורק ה' בראשם. וז"ש עבדיך נשאו והרימו למעלה ביקר ותפארת את ראש אנשי המלחמה. והטעם אשר בידינו כי דמינו שהמלחמה רק בידנו ובכחנו ע"כ יאתה כבוד ותהלה לשר הצבא אבל אחרי שראינו שלא נפקד ממנו איש באנו לכלל ידיעה שרק ה' עשה זאת והיינו חוטאים בדעה כוזבת ע"כ ונקרב קרבן וגו' לכפר על נפשותינו. וע"כ הקריבו את הזהב כמו שהזהב הוא רק אמצע להגיע על ידו לכל כלי חפץ אשר יחפוץ בו האדם. כמו כן אנשי המלחמה ושר צבאם אינו עדיין התכלית כ"א הם רק אמצעיים סוס מוכן למלחמה ועל ידיהם מביא הקב"ה הישועה. ויקח משה את הזהב מאתם והורו בזה כל כלי מעשה. שהכל החיל והצבא ונשיאם הם רק כלי שעל ידם עושה הקב"ה מעשה הישועה כמ"ש וברכך ה' בכל אשר תעשה ונאמר מה' מצעדי גבר כוננו אבל מתחלה דרכו יחפץ האדם ישדד אדמתו ואז ישא ברכה מאת ה'

ויגשו אליו ויאמר גדרות צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו. ומרע"ה אמר להם בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם והיוצא מפיכם תעשו. פרש"י עשו את העיקר עיקר והטפל טפל. הכוונה כי מפי עוללים ויונקים יסדת עז אם נרצה להחזיק במעוזנו זו תורה צוה לנו משה מורשה אז העיקר שנלמוד את בנינו ללחום את מלחמות ה' והנה בני גד אמרו נחנו נעבור חלוצים לפני אחינו ואם הי' נשארים בטעותם שבניהם אחריהם לא יחשב להם לעיקר לראש וראשון ולא ילמדו אותם אז לא היו יכולים לבצע את אשר יזמו לעבור חלוצים לפני אחיהם אחרי שבניהם לא יעשו חיל. ע"כ אמר להם מ"ר עשו את העיקר עיקר לזרז את בניכם אחריכם ואז אני מובטח שתעשו את אשר יוצא מפיכם לנדור נדר לה'. וכן הוא בכל קניינים אף הזמניים שרק אם יש לאדם יוצא חלציו ותחת אבותיך יהיו בניך רק אז אם נעשה העיקר עיקר אז יהי' ערך ושווי לכל מאודינו ופירשתי הפסוק בפ' חיי שרה ותלד אשת אדוני בן לאדוני אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו פרש"י שטר מתנה הראה להם. ול"נ ע"פ מה שאמר אאע"ה מה תתן לי ואנכי הולך ערירי שאחרי שאין לו זרעו אחריו אחריו אשר יירש נכסיו כל הון לא שוה לו מאומה בידעו שלעת קץ זרים ינחלו חילו ע"כ רק אחרי שנולד בנו יחידו אשר יבא אחריו למלאות מקום אביו אז לכל חפציו ורכושו נעשה לו ערך ושווי בעיניו. נמצא שטרם לידת יצחק כל מה שבירך אותו הש"י בהון ועושר לא הי' בעיניו נחשב למאומה ורק ע"י לידת בנו הגיעו הדברים לכלל ערך ויקר. וז"ש וה' ברך את אברהם בכל ואז"ל בכל בגימטריא בן. כלומר ע"י שהי' לו בן היתה לו ברכת ה' לברכת אמתית. כמ"ש כעין זה לעיל על מאמרם ז"ל כשמת מ"ר אמרו העליונים צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל. נמצא שיצחק הוא הי' הנותן האמתי שנתן לאברהם את כל רכושו אשר הי' לו מאז ומקדם רק שלא הי' נחשב בעיניו לכלום אבל אחרי שנולד יצחק. ויתן לו. כלומר יצחק נתן לאברהם את כל אשר הי' לו לאברהם מקדם כי רק על ידו נהי' לו שווי וערך.