לוח ארז חלק ב שפה

ולדין ע"פ דעתם ושכלם. והנה אם נלך בתר בתר שכל ודעת נוטה של בנ"א לא הי' צריך לגיעולי עכו"ם כדאיתא בש"ס דף ע"ז דבאמת גיעולה עכו"ם חידוש הוא דכל קדירה ב"י א"א דלא פגמה פורתא אלא חידוש חידשה תורה דצריך הגעלה כדאיתא התם. ולפ"ז כיון שמרע"ה קצף עליהם שהיה להם לילך אחר מחשבתם ושכלם להמית את הנשים ע"כ נצמח מזה שהלך אחרי שכלו שלא לומר להם הלכות גיעול כי עפ"י השכל אין כאן צורך לגיעול כי נ"ט לפגם הוא ע"כ שפיר אז"ל שמכעס הזה בא לידי העלם דבר שנתעלם ממנו הלכות גיעולי מדין

ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה אך את הזהב וגו'. לא ראיתי במפרשים שנתעוררו על מה שנאמר הבאים למלחמה והלא כשנאמר דיבור זה כבר שבתה המלחמ' והו"ל למימ' הבאים מן מלחמה ונראה שרומז למ"ש בחובת הלב' שפגע חכם אחד באנשי חיל הבאים מן מלחמה בשלו' ועתקו וגברו חיל ואמר להם באתם ממלחמה קטנה עתה תבואו למלחמה גדולה מזו והוא להלחם עם יצרכם הרע אחרי שעתה זחה רוחכם עליכם יש לכם לירא שלא תפלו בפח הגאוה. והנה אז"ל על ואת ערום וערי' וגו' ואומר לך בדמייך חיי שהיו ישראל ערומים מן המצות ונתן להם דם פסח ומילה. א"כ ה"נ אחרי שהי' לירא על אשר נצחו במלחמה יגבר עליהם האויב הפנימי היצה"ר ללכדם בשחיתותיו ע"כ נתן להם מצות גיעולי נכרים כדי שהמצוה הזו תגן עליהם בעידנא דעסקו בה מרשת היצה"ר ורמז להם להרחיק כל שמץ גאוה וגיאות ולהגעיל ולהפליט מקרבם תועבת ה' כל גבה לב כי נותן טעם לפגם הוא ופוגם את נשמתו וצא טמא יאמרו לאל זר ודעה נכרי' אשר בקרבם. וז"ש ויאמר אלעזר הכהן חל אנשי הצבא שלבו ממלחמה הקטנה אבל באים עתה למלחמה הגדולה והכבדה ע"כ למען תצאו גם ממלחמה הלזו נוצחים ולא מנוצחים ע"כ זאת חקת התורה להגעיל כלי נכרים ולהוציא מדעתכם כל מחשבת גאוה. ואפשר ליישב קצת בזה מה שהקשה רמב"ן ז"ל מאי טעמא לא צוה על גיעולי נכרים במלחמת סיחון ועוג הקודמת. ולהנ"ל י"ל כי במלחמת סיחון ועוג הי' הנצחון בדרך הטבע שיצאו עם רב מישראל ללחום ביום קרב אין כאן מקום כ"כ להתגאות על הנצחון כמו במלחמת מדין שיצאו רק אלף למטה נגד המון מדין כחול הים לרוב כנראה ממספר השבויים הרבים ע"כ יש מקום להתגאות ביותר. לכן הוצרך לתת להם תבלין נגד היצה"ר המתקומם עליהם לע"ע ביתר עז. ויש להוסיף עפ"ז אחרי שהש"י הושיע להם שנפלו רבים ביד מעטים יש לירא שיחזיקו עצמם צדיקים תמימים ושלימים שאין להם עוד צורך כ"כ לקיים פרטי מצות ה' בחשבם בטעות שהם רק מבוא ודרך להשיג על ידם שלימות האנושי ואחרי שכבר הגיעו למעלת השלימות יחשבו שאין עוד מן הצורך לאמצעי. כמ"ש קרח כי כל העדה כולם קדושים ואמר בית מלא פטור ממזוזה. ועיי' מ"ש לעיל פ' נח על פסוק אל תבט אחריך. אבל המופת לזה שגם השלם בתכלית השלימות בכ"ז צריך עדיין לקיום התורה והמצוה הוא מה שראינו שגם משה רבינו אף שהי' רם ונשא וגבה מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה בכ"ז נצטווה גם הוא לקיים את כל דברי התורה. ע"כ אף אם עלה האדם לגבהי מרומי השלימות בכ"ז לא יגיע יותר ממעלת מרע"ה הנאמר בו ולא קם כמוהו. וז"ש לאנשי הצבא הבאים למלחמה כנ"ל שיש להם עתה מלחמת היצר אשר יאמר להם אחרי שזכו לנצחון גדול כזה כבר הגיעו לתכלית השלימות ואין צריך להם עוד לקיים את התורה ע"כ אמר להם זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה שגם הוא עם היותו עומד ברום השלימות בכ"ז הוטל עליו עול תורה לקיים מצותי'. ע"כ גם הם אף אם הגיעו כבר לשלימות לא יפרקו עול מצות מעל צוארם

ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו לא נפקד ממנו