לוח ארז חלק ב שפג

כוונתו לה' ואש זרה לא יובא אל הקודש. אמנם הדבר הזה להיות נוקם לשם שמים ולא ישמח אך בפרי הנקמה קשה מאוד על האדם באשר הוא אדם עפר מן האדמה וחמתו תעיר בלבו ליהנות ולשמוח בנקמה. ע"כ בשביל שלא ניתנה תורה למלאכי השרת אמר ה' למשה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים שיקום ישראל אויבו כדרך האדם. אבל משה אמר שינקמו רק נקמת ה' היינו לש"ש ולא לשום פניי' אחרת. והנה חלץ הוא לשון שליפה כמו חלץ איש נעלו. וז"ש החלצו מאתכם אנשים. כלומר תחלצו ותשלופו מאתכם את הידיעה שאתם אנשים אשר רוח חמת אפכם בוער בכם ותהיו כמלאכי מעלה ולית דין בר נש. ועי"כ לתת את נקמת ה' במדין תהי' נקמתכם זכה ושלימה לה' בלי תערובת אש זרה חמת גבר. ופירשתי הפסוק כי ישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם כי ארז"ל אחרי ה' אלקיכם תלכו וכי אפשר לאדם להלך בדרכיו של הקב"ה אלא הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה תהא רחום. כי באמת מדתו של הקב"ה רחום וחנון. אבל כמו האש בטבעו הוא לתועלת האדם לכל צרכיו ורק לפעמים הוא מכלה ומשחית כמו כן ה' אלקיך אש אוכלה הוא אל קנא. כלומר תמיד הוא מרחם ורק לפעמים אם השעה צריכה לכך הוא נוקם כמו נגד עמלק. ע"כ נאמר זכור את אשר עשה לך עמלק ואמרו ז"ל זכרהו מאחר שבא להשכיחו כי אינו בטבע אצל ישראל להיות נוקם ונוטר ע"כ הוצרך להזכירם והנה באדם שייך לומר שהוא הולך בדרך לסיבה כי במקום אשר הוא חונה שם לא יגיע לתכליתו ע"כ נודד הוא ממקומו לתור לו מקום אשר שם ישיג מחוז חפצו. אבל הקב"ה אשר סוקר הכל בסקירה אחת ומלא כל הארץ כבודו האיך יתכן לומר עליו שהוא הולך. ע"כ נראה כי מדותיו ית' שישנם בו בקביעות ובתמידות אם הקב"ה משנה אותם להיות אל קנא נוקם ונוטר אז נקרא הקב"ה כביכול מהלך כי עוזב הוא את מקומו התמידי לרחם וכובש את רחמיו המרובים וכביכול דומה בזה לאדם שהולך ממקומו אשר שוכן שם תמיד. וז"ש וכי אפשר לילך בדרכיו של הקב"ה וכי רשאי אדם להיות נוקם ונוטר והלא ידענו כי דרכו של הש"י קנא ונוקם כלומר כשהוא עוזב מדותיו הקבועים תמיד אשר הם של רחמים גמורים בלי תערובת דין. והאיך צוונו לילך אחרי ה' אלקינו. לזה בא כמשיב אלא הדבק במדותיו. כלומר בתמידות תהא דבק במדותיו של רחמים אבל רק פעמים רשאי לך ללכת בדרכיו להיות נוקם ונוטר ע"ד כל ת"ח צריך להיות בו שמיני שבשמינית. אך לזה צריך השערה גדולה שלא יעבור גבול המותר אם הוא נוקם שלא יהי' נוקם למלאות תאותו כ"א רק לעשות רצון הש"י. והנה להיות רחמן כמדת טובו של הקב"ה אין זה קשה כי אין לו לירא פן יהי' רחמן יותר מדאי. אבל להיות אכזר צריך להשמר מאוד שלא יעבור גבול המותר. וז"ש דהע"ה (תהלים קיט) אף לא פעלו עולה בדרכיו הלכו כי כשהוא דבק במדותיו ית' הרחמניות פשיטא שלא יעשה עולה אלא אף אם בדרכיו הלכו היינו כנ"ל אז ג"כ לא יעשו עולה. וז"ש כי ישרים דרכי ה' אף כשהוא עוזב מקום כסאו של רחמים היושב עליו כביכול בתמידות בכ"ז צדיק וישר הוא. וצדיקים גם הם יאחזו לפעמים כשהשעה צריכה לכך במדת נקמה וילכו בדרך זה אבל פושעים האוחזים בדרך זה יכשלו ויפולו

ויקצוף משה על פקודי החיל וגו' החייתם כל נקבה הן הנה וגו' ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא. ופרש"י וכן הוא במדרש לפי שבא משה רבינו לכלל כעס בא לכלל טעות שנתעלמה ממנו הלכות גיעולי נכרים. נראה עפמ"ד (שה"ש ד') שניך כעדר הקצובות שעלו מן הרחצה שלא הקדימו תפלה של ראש לתפלה של יד והובא קצת מזה בפרש"י בפרשתנו פסוק י"א שנדרש מקרא זה על מלחמת מדין. ונראה בהקדם לפרש מ"ש בפ'