לוח ארז חלק ב שפב

אלו המצות שישראל מצויינים בהן. ועיי' רמב"ן שם ובפרשת דרכים דרך הערבה מ"ש בזה. ע"כ צריכים אנו לקיים המצות בגולה כדי שנוכל לקיימם כשנגאל בב"א. וע"ז מרמז הכתוב שלפנינו ואשה היא כנסת ישראל אשר נדרה נדר שתהי' דבוקה לה' ולע"ע טוענת שרק אז נדרה בנעורי' בעת שהיו נער ישראל ואהבו ה' והיתה בבית אבי'. אבל עתה שגלו מבית אביהם רוצית לבטל הנדר ח"ו. וע"ז אמר ב' טעמים הנ"ל שנדרה תקום ולא תופר. הא' ושמע אבי' הוא אבי' שבשמים הוא שמע את השבועה על הר סיני אף שידע את העתיד ובכ"ז החריש לה וקיים בזה את הנדר לעולם ועד ע"כ קמו כל נדרי' גם בגלות ועוד כדי שלעתי' אחרי נמכר וגאולה תהי' לו יקום כל נדרי' וכיון שכן צריך לעשות ציונים כדי שלא יהי' כחדשים. ועיי' מ"ש בזה לעיל פ' בחקותי

וידבר ה' אל משה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים וגו' וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו על מדין לתת נקמת ה' במדין. ובמדרש הה"ד ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע ויאמר אדם אך פרי לצדיק אך יש אלקים שופטים בארץ. כי דהע"ה אמר (תהלים כ"ז) בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו ובמקום אחר הוא אומר תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. כי יש שנאת הדת על רואו את חבירו תועה מדרך השכל ע"כ רשע מותר לשנאותו. ושנאה הלזו יש לה גבול ותכלית כי אם ישוב חבירו מדרך רשע ושב ורפא לו אז ישוב ירחמהו ויאהבו בכל לבבו גם שנאתו אבדה לנצח. אבל שנאת הגוף בלי שוו עילה וסיבה מחייבת כמו שנאת ע"ה לת"ח שריצה לנשכו כחמור ושנאת רשע לצדיק. לשנאה כזה אין לה קץ וגבול כ"א צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו דוקא. כי עוד נשמת חיים באפיו עברתו שמורה. וזש"ה תכלית שנאה וגו' אני ששנאתי את הרשעים רק בעבור רשעתם הי' לשנאתי גבול ותכלית שנאה שנאתים. אבל הם ששנאוני שנאת הגוף בלי שום סיבה מחייבת איבתם עד שלאויבים היו לי דייקא לשנאה כזה אין לה קץ ותכלית. והנה אם היו שונאים לדהע"ה מפני שחטא לעיניהם אז אינו בטוח לבו שהש"י יעמוד לימינו בעזרו ותומך נפשו נגד הקמים עליו בי אולי יהי' ה' עמהם אחרי ששנאתם לש"ש וקנאת ה' צבאות בוערת בלבם. אבל אחרי רוחו שהם מבקשים לכלות את בשרו ולא ישתדלו שייטיב דרכו ומעלליו כ"א בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי בחרון אפם יבלעוהו עד להשחית א"כ צרי ואויבי לי לגופי על כן יודע אני בטח שהמה כשלו ונפלו. ועיי' לעיל פ' פנחס. והנה כשהצדיק רואה נקמה ברשעים לבו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל. כי אין לו שנאת הגוף כ"א הוא מקנא לה' צבאות. ואם הי' ביכלתו להסיר רשע שיתמו חטאים ולא חוטאים אז טוב לו ביותר. כמ"ש כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ופי' כמו הנחש שכל מה שטועם אינו טועם אלא טעם עפר כן הצדיק בנקמתו אין לו הנאת הגוף רק המצוה אשר לאו ליהנות ניתנה. וז"ש ישמח צדיק כי חזה נקם. הן אמת שהוא שמח במפלת הרשעים אבל רק זאת שמחתו שפעמיו ירחץ שדרכו והילוכו יהא מכאן ולהלן בטהרה ונקיות ע"י דם הרשע אשר שפך כי הרשע מנעהו מהסתפח בנחל' ה' ובאבוד רשעים רנה שיוכל לעבוד את ה' כאשר עם לבבו. אבל הנקמה בעצמה לא תערב לו כי נוח הי' לו ביותר אם לא הוצרך להנקם. כמ"ש לעיל פ' שמיני על פסוק לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו עיי"ש. ויאמר אדם אך "פרי" לצדיק לא הנקמה בעצמה תנעם לו רק הפרי היוצא מן הנקמה שיוודע בגוים כי אך יש אלקים שופטים בארץ. וז"כ אז"ל נקמה היא מעין עוה"ב ואמרו גדולה נקמה שניתנה בין ב' אותיות שנאמר אל נקמות ה'. כלומר שבשעת הנקמה לא יזכור הצדיק להשיב רוחו ולשכך חמתו באיש רשע העז בפניו. כ"א כל