לוח ארז חלק ב שעט

ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי. כי נאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך כי כי לאיש חשוב יוכל להגיד מומו בדברים קשים כי הוא מבין שכוונת המוכיח רק לטובתו. לא כן לאיש נקלה צריך לדבר דברים רכים כשמן ואז יוכל לפעול על ידיהם. וזהו השמים המה החשובים להם אדברה בלשון קשה. אבל הארץ המה פחותי המדרגה הם ישמעו רק אמרי פי רכות. וזהו ג"כ וידבר משה אל ראשי המטות להם דיבר קשות כגידין אבל לבני ישראל רק לאמור אמירה רכה וכמ"ש כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים ותגיד לבני ישראל. וז"ש ישעי' הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך כי לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה וכפירוש ב"ל אף שהוכיחו להמון עם מ"מ הראשים והמורים בעצמם לא קבלו תוכחה א' מחבירו. ולפ"ז קובל הנביא שהם עשו בזה כיאות שאומרים לאדם רע ופחות דברים טובים למען ימשכו את לבבו ולאיש טוב שהוא מבין ולא יקוץ בתוכחה דברו דברים רעים. וע"ז באמת מצד א' פעלו טוב בזה שע"י שדברו עם הרע דברים טובים ונעימים לח קץ במוסר ושמו עי"ז חשך לאור שהיטיב דרכו ומעלליו. אבל הטוב והוא הגבוה במעלה לא רצה לקבל תוכחת אנשים כערכו וע"י שהוכיחוהו על פניו נעשה אורו שהי' מאיר מתחלה לחשך וא"כ פעולתם היא רעה מצר וטובה מצד

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה' איש כי ידור נדר לה' לאסור איסור על נפשו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה. כבר הארכתי בדרוש שלא המדרש עיקר אלא המעשה ועיקר הלימוד של הרב לעדתו לא יהי' ע"י דיבורו בלבד כ"א מעשיו יזהירו ויצהירו זהו עיקר הלימוד שממנו יראו וכן יעשו כמ"ש שהראה הקב"ה למשה את המנורה באצבע שע"י מעשה אצבעותיו בפעולות טובות בזה יאיר על כל העם לעשות גם הם כמוהו. וזהו רמז הכתוב וידבר אל ראשי המטות אלו המורים והחכמים לאמור שיאמרו להם חדשים לבקרים כדת מה לעשות אבל בתנאי זה הדבר אשר צוה ה'. כלומר ע"ז האופן יהי' הדיבור אם יהי' כאשר צוהו ה' והוא איש כי ידור נדר לה' והוא המורה לעדתו אשר הקדיש כל עתותיו ורגעיו לה' הוא הוא יזהר לא יחל דברו שהוא לא יעשה את דבריו חולין כ"א ככל היוצא מפיו יעשה מתחלה הוא בעצמו ואח"כ יוכל לקוות שדבריו היוצאים מן הלב יכנסו בלב השומעים

איש כי ידור נדר לה'. מדרש פליא הובא בדמש"א. זה שאמר הכתוב אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו נראה הכוונה כי יש לעורר מדוע החמירה התורה כ"כ שלא לחלל ולשנות מוצא שפתיו הלא ראינו אף אם יעשה אדם מעשה בפועל אין עליו חטא אם יסתור אותו מעשה וישנהו ויחליפהו לסתור היום מה שבנה אתמול או להיפך ומדוע עקימת שפתים הוי מעשה חמור כ"כ שלא להחליף ולהמיר אותו. אבל באמת הטעם הוא כמ"ש הר"מ ז"ל לפרש שע"כ אז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה כי מכל חטאות האדם אשר יעשה לאשמה בהן ע"י כלי מעשה יוקל עונשו על שלא חטא רק ע"י אמצעיים אשר אין במו מותר האדם מן הבהמה כי גם להם כלי מעשה. אבל אם יחטא בשכלו אשר הוא תהלתו ותפארתו בו לבדו הכי נכבד הוא מכל יצורי חבל לחשוב מחשבות והוא אות הכבוד של האדם בו ציינו יוצרו ית' לשם ולתהלה. ע"כ דומה למי שחננו המלך להיות דגול מרבבה ע"י חוט של חסד ארדען שמשך עליו והוא בסכלותו יוריד כבודו לארץ ע"כ גדול עון הרהור מנשוא. וכמו כן נאמר אחרי שהדיבור הוא ג"כ ציון לנפש חית האדם כמו שת"א ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא. ע"כ חילול וביטול הדישור הוא חמור מחילול וביטל מעשה. וזהו כוונת הפליאה שע"כ החמיר הש"י שלא לחלל דברו בשביל שאדם אם ביקר שלו אשר בו נתכבד