לוח ארז חלק ב שעו

שבימים הקדושים יש הארה עליונה ומי שעוסק בהם בתורה זוכה לירד לעומקה של תורה יותר מימות החול. ע"כ אם גם כל ישראל לא הבינו את תורת משה כמו שהבין אותה הוא ורק הראשים והנשיאים הגיעו עדיו. אבל פרשת המועדות אשר דבר משה אל כל בני ישראל הלכות חג בחג בעתו ובזמנו הימים ההם והזמן הזה פעלו שכולם ידעו ויבינו. וז"ש אחר פרשת המועדות ויאמר משה אל בנ"י ככל אשר צוה ה' את משה כלומר כל בנ"י כקטן כגדול אליו שמעו ביו"ט ככל אשר צוה ה' אותו בבחינה זו עצמה הבינו הם. ומדוקדק מה שעמד עליו באוה"ח דהו"ל למימר כאשר צוה אותו אלא דבא להגריל הענין אף שהאיש משה גדול מאוד: בהשגתו הנפלאה בכ"ז כולם הושוו אליו בימים המקודשים. אבל מה שדיבר שלא בימי המועד לא השיגו כולם את דבר ה' בבחינה אחת כ"א וידבר משה רק אל ראשי המטות המה הגדולים והנשיאים להם יכול לדבר ולאמור בתורת זה הדבר אשר צוה ה' כי הם הבינו כמו שדבר ה' אבל שאר העם לא הבינו זה הדבר רק לכל היותר כה אמר ה'. ושפיר קאמר בספרי שהך ויאמר משה וגו' ככל אשר צוה ה' להפסיק הענין ולומר שער כאן פרשת המועדות הבינו כולם אבל מכאן ואילך רק ראשי המטות הבינו זה הדבר כנ"ל: מטות

וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'. (דרוש לפ' מטות שמברכין בו חורש מנחם אב תרמ"ג לפ"ק). כי החורש הזה הבא עלינו ה' דברים אירעו בו והעיקר חורבן בית מקדשנו ותפארנו וזהו עיקר ושורש כל הרעות וצרות שהקיפו את אבותינו מאז ועד עתה כי מפני חטאינו גלינו מארצנו ומאז ועד עתה לא מצאנו מנוח ע"כ נקרא לדעתי החורש אב כי הוא האב והמקור לכל הצרות שבאו על עם ישראל מאז ועד עתה ובכ"ז נקרא ג"כ מנחם אב כי אם ידענו שכל הרעות המתרגשות לבוא עלינו הוא סיבה לפי שחטאנו וחרב מקדשינו ועי"ז נשתדל להיטיב מעללינו לשוב אל ה' למען יבנה מקדשנו אז נחמה ותשועה יהי' לנו. וזהו מנחם אב ידיעתנו שהחודש הזה שבו נחרב המקדש הוא האב והשורש הפורה כל הרעות היא נחמתנו שבידינו לחזור בתשובה ויושע לנו. והנה כל הצרות המה כשבט לייסר אותנו למען ניטיב דרכנו ונקיים את כל מוצא פי' ה'. ושבט נקרא ג"כ מטה כמו מטה עוזך. וזהו הרמז וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל. דיבר אתם שראש ועיקר השבט ומטה שהוכו בו בני ישראל הוא זה הדבר אשר צוה ה' על שלא קיימו את צווי ה' ע"כ הוכו במטה ושבט נוגשים. וי"ל עוד ע"פ מאז"ל כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צרה והי' אינו אלא שמחה כי כשאנו רואים כמה גלים שעברו עלינו ממים הזדונים ובכ"ז ישראל חי וקיים בוראי כוונת ה' להעמיד חותנו לעתיד לטוב לנו כל הימים. וזהו אחרי שכל ויהי מה שעבר אינו אלא צרה מזה מוכח שהעתיד והי' אינו אלא שמחה. וזהו אב על שהחודש הזה הי' רק האב לכל הצרות הבאות אחריהם זה מנחם אותנו שלעתיד נחזה שובע שמחות. והנה הפטרתנו מסיימת קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאום ה' וי"ל בהקדם המשנה באבות שמואל הקטן אומר בנפול אויבך אל תשמח ובהכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו וכבר תמה במדרש שמואל מאי פן יראה ה' דקאמר הלא עיני ה' משוטטות בכל ובודאי יראה ועוד דקדוקים. ופירשתי כי כשהש"י מייסר את הרשע הוא לטובתו למען ישוב אבל יש רשעים שאפילו על פתחן של גיהנם אינן חוזרין עליהם בודאי נאמר באבוד רשעים רנה אלא שהאדם אין לו לשמוח באבוד רשע אחרי שאינו יורע אולי חזר