לוח ארז חלק ב שעה

ארצה מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו. עכ"ל בדרוש לשמ"ע. ונ"ל כי כל ימי חג הסוכות מורים על מעמד אומתינו בזמן העבר שלא יכלו לבנות בתים וארמונים כי שנאת האומות גרשם מהסתפח בנחלתם וברצותם לישב השקט ובטח במקום א' פתאום בא השודד להדיחם מעיר לעיר עד ימצאו מקום מנוחה לנוח מחדש. וע"כ כל ישיבתם הי' כמו ישיבה בסוכה שהיא דירת ארעי כמו כן לא הי' להם דירת קבע כ"א כל דירתם הי' רק כישיבת אוהל אורח נוטה ללון. והנה בימים ההם לא הי' חידוש שישראל דבקו בה' כי צעקו אל ה' בצר להם שיושיעם ממצוקתם ואחרי ראו כי האנשים עומדים לנגדם בכל צד ופנה ושוא תשועת בני אדם ע"כ פנו אל אל מושיעם. לא כן בימים ההם בזמן הזה שהרחיב ה' לנו מכל צר ונכבה אש שנאת האומות שאנו דרים בתוכם אחים הם לנו. בימים האלו לא נשב עוד באהלים כ"א נוכל לבנות בניינים גבוהים בחומות בצורות שנשב בהם לדורות עולם. ולעת כזאת נוכל לומר שיצאו מסוכה דירת ארעי וישבנו ישיבת קבע בהיכלי כבוד. ולמען לא נשכח את ה' גם בימי חירותנו בא לנו השמיני עצרת לומר שאף שיוצאים אנו מסוכה לבית בכ"ז נשמח בחירותנו בה' ובישועתו ולא נשכח אל מחוללנו. ע"כ אחרי שמ"ע הוא שמחת תורה להורות שכל שמחתנו תהי' עפ"י התורה היא שעמדה לנו בימי צר ממנה לא נרפה גם בימי חופש ודרור נקרא בארץ. ויש לרמז ע"ז מ"ש ביום השמיני עצרת תהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם אשה ריח ניחוח לה'. כי עצר מצינו מלשון ממשלה כמו (שמואל א' ט') זה יעצור בעמו. והנה מתחלה היינו עבדים ועתה אנו בני חורין ומושלים בעצמנו. וז"ש ביום השמיני והוא באחרית הימים כאשר לכם תהי' ממשלה וכל מלאכת עבודה לא תעשו עוד כי לא תהי' עוד עבדים לעבדים. בכ"ז אני מזהיר אתכם שלא תשכחו את ה' המושיעכם מיד שונא. כי אם גם לעת כזאת ששקטה חמת המציק בכ"ז והקרבתם אשה ריח ניחוח לה'. ואפשר שמרמז ע"ז המדרש שהביא בב"ל בדרוש הנ"ל למה ביום השמיני פר א' משל למלך שעשו לו עבדיו סעודה גדולה וביום האחרון אמר לאוהבו עשה לי סעודה קטנה שאהנה ממך כך בסוכות מקריבים נגד האומות וביום השמיני רק פר א' נגד ישראל. הכוונה כנ"ל כי בימים עברו שהאומות עמדו עלינו לרעה. אז ברצון היינו מקריבים קרבנות לה' לשכך חמת האומות וזהו ע' פרים כנגד האומות. אבל גם ביום האחרון שאנו כבר בני חורין ואין לנו עוד לירא מפני חמת המציק. בכ"ז אם הש"י שואל מאתנו להקריב קרבן נקריב אותו ברצון כדי שאהנה ממך. כלומר שידע ה' שעבודתנו אליו לא רק בעת צרותינו כ"א גם אם היתה לנו הרווחה. וזהו ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל מכל אויביו ובכ"ז לא נפל דבר א' מכל דברו הטוב אשר דבר ביד משה עבדו כמ"ש ב"ל דקאי אתורה

ויאמר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר צוה ה'. ופירש"י להפסיק הענין עיין רמב"ן וספרי ועל זה הדבר פרש"י ג"כ מהספרי מוסף משה על שאר הנביאים שנתנבא בזה הדבר. נראה הכוונה כי מרע"ה השיג התורה במ"ט שערי בינה ותחסרהו מעט מאלקים ורוב עדת ישראל אפס קצהו ראו והבינו אבל כולו לא הי' ביכולת שכלם להבין כמו מ"ר כי החומר הוא לרוב ב"א מסך מבדיל ומחיצה מפסקת בינם לבין הסודות הנעלמים הצפונים באמרי בינת תוה"ק רק מ"ר שהשליך משא החומר מעליו עד שארבעים יום לחם לא אכל והי' כולו קודש הוא ראה באספקלריא המאירה שגם גופו הזך והבהיר לא הי' חוצץ בינו ובין שפוני טמוני קודש. אבל ביום טוב שכל איש ישראל מקדש את גופו לה' כמ"ש בשל"ה הק' ג"פ יראה כל זכורך זהו הגוף החזק כזכר גם הוא יראה את פני ה', ובימים המקודשים גם כל בשר ירעו את ה'. ע"כ איתא בספרים