לוח ארז חלק ב שעד

מיעוטא רק בתקיעא רשות איירי תיהדר קושיית הר"ן לדוכתה כיון דלא שייך אחשבי' למה לי קרא למעוטי. אלא דהכפ"ת תירץ קושית הר"ן עפמ"ש במכילתא הובאה בהה"מ ריש פכ"א מה' שבת דהך שבתון דכתיב גבי שבת ויו"ט דרשינן דיש לשבותין סמך מה"ת וא"כ איצטרך קרא דכל מלאכה לא תעשו נהי דלא הוה במשכן ולא הוה מלאכה גמורה מ"מ סד"א דעכ"פ להוי שבות מה"ת קמ"ל דלא עיי"ש. ולפ"ז תיהדר קושייתי לדוכתה דלמא לא מיעט קרא רק תקיעת שופר דרשות אבל תקיעת מצוה אסור משום דאחשבי' וכ"ת לתקיעת רשות לא איצטרך קרא דהא לא היה במשכן ז"א דאיצטרך קרא דלא להוי שבות מה"ת עכ"פ. וליישב זה צ"ל דרבא ס"ל כפי' האחר שהובא בהה"מ שם דבאמת אין לשבותים סמך מה"ת וכן קיי"ל דכל השבותים אינם אלא מדבריהם וא"כ לא איצטרך קרא לתקיעת רשות דלא להוי שבות מה"ת דאין לשבותין סמך מה"ת ובע"כ דאיצטרך קרא לתקיעת מצוה דלא לימא אחשבי' משא"כ ר"ל בר לחמא ס"ל דיש לשבותין סמך מה"ת וא"כ לעולם איכא למימר דלא מיעט קרא רק תקיעת רשות אבל תקיעת מצוה אסורה משום אחשבי' ואיצטרך קרא למעוטי דלא להוי תקיעת רשות אפילו שבות מה"ת. ועפ"ז דכל סברת רלב"ל דהויא מלאכה היינו דמודה דתקיעת רשות לא מיקרי מלאכה ולא שבות מה"ת מקרא דכל מלאכה לא תעשו רק הוא דאסורה ביו"ט מה"ת הוא משום דבת"מ אמרינן אחשבי'. מה מאוד מיושב קושיית טורי אבן האיך יפרנס רלב"ל ברייתא ערוכה דלעיל דקתני טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק בת"ש וקשה כיון דמלאכה היא ניחוש דלמא אשה היא ועביד מלאכה שלא לצורך לרב"ל. ולהנ"ל לק"מ כיון דרלב"ל ס"ל דלא הוה מלאכה אלא אי הוי מצוה א"כ ליכא למיחש דלמא אשה היא ואינה מחוייבת והוי מלאכה ז"א דאי אינו מחוייב ואינה מצוה ולא שייך אחשבי' מודה איהו דלאו מלאכה מיקרי א"כ ממ"כ תוקע אי גברא הוא ומחוייב ושייך אחשבי' עכ"פ מותר דמחוייב ועומד הוא ואי אשה הוא ואינו מחוייב אין כאן מלאכה ג"כ כיון דל"ש אחשבי' כנ"ל נכון. והנה במס' שבת נחלקו אמוראים אי שבת ויו"ט מיקרי עשה ול"ת או לאו. ורבא גופי' ס"ל בהדיא בביצה דף ח' דמיקרי עשה ול"ת ולהבין טעמא דמ"ד דלא מיקרי אלא ל"ת לחוד קשה הלא כתיב שבתון ולהוי ג"כ עשה. ומעודי נתקשיתי בזה עד שמצאתי עתה ד' הה"מ ומכלתא הנ"ל דשבתון מורה על שבותין דיש להם סמך מה"ת. א"כ קרא דשבתון לא אתא לאורויי דעושה מלאכה גמורה יהא עובר בל"ת ועשה כ"א עובר רק אל"ת וקרא דשבתון מורה דהעושה שבות בעלמא עושה איסור עשה מה"ת משא"כ רבא ס"ל כדקיי"ל דאין לשבותין סמך מה"ת וע"כ קרא דשבתון מורה דהעושה מלאכה גמורה עובר בעשה ול"ת. ולפ"ז רבא לטעמי' שפיר הקשה כיון דס"ל דיו"ט עשה ול"ת וע"כ קרא דשבתון לא אתו דיש לשבותין סמך מה"ת וא"כ מוכח כנ"ל דאף תקיעת מצוה מותרת. משא"כ רלב"ל סובר כאידך אמוראי דמס' שבת דיו"ט אינו אלא ל"ת לחודא וקרא דשבתון מורה דיש לשבותין סמך מה"ת. והנה בשלום ירושלים בשמעתין הביא ירושלמי דמס' ביצה גבי כיסוי דס"ל דיו"ט אינו אלא ל"ת עיי"ש. ובע"כ דס"ל דשבתון מורה דיש לשבותין סמך מה"ת א"כ לא מוכח מקרא רק תקיעת רשות דמותר אבל תקיעת מצוה לעולם דאסור מכח אחשבי' ורבא לטעמי' שפיר הקשה משא"כ אירושלמי לטעמי' לא קשה כנ"ל. ועפ"ז מיושבת ג"כ ברייתא דת"כ שהביא רש"י בפי' עה"ת פ' בהר דמפיק ג"כ מקרא דאין תקיעת ר"ה דוחה שבת. ובפי' רמב"ן ז"ל תמה דיקשה קושיית רבא. ולהנ"ל ניחא דת"כ ס"ל כדכתב הה"מ בשמו דיש לשבותין סמך מן התורה כנ"ל וא"ש

ביום השמיני עצרת וגו'. הנה בהפטרה דשמ"ע במלכים נאמר ברוך ה' אשר נתן מנוחה לעמו ישראל ככל אשר דבר לא נפל דבר אחד