לוח ארז חלק ב שעג

הבית אורה כלומר בשבתינו בבתינו ובלכתינו בדרכנו ג"כ נעבוד את ה'. ולפי הרמז של מאכל חלב כנ"ל ע"כ מרמז הפסוק חדשה זהו דבר חדש אצלנו שלומי אמוני ישראל אשר לה' בשבועותיכם. לא רק בימי שבת ומועד אנו לה' כ"א גם בשבועות ימי החול לו אנחנו עמו. ע"כ אמר הקב"ה והייתם לי סגולה מכל העמים אשר אשמרם לנצח והטעם כי לי כל הארץ לא רק הדברים השמימיים אתם מקדישים לי כ"א גם את הארץ אתם יודעים ליהנות לשמי. עוד י"ל כי אמרו למה קורין רות בעצרת וי"ל להורות ע"ד שאמרו על כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים כי המה יוכלו לעזור לישראל שתתקיים אמונתינו לנצח אם יקדשו ביתם קודש. וכמו שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות נשים צדקניות כמו כן אנו עתידים להגאל מגלות הנפש ע"י נשינו נשים שאננות השומעות בקול תורה. ע"כ ביום מתן תורה קורין מגלת רות לומר לך שהנשים הן המה שומרי התורה ועליהן הוסדה שהן ישמרוה. ואחרי שהחלב יוצא ממעין האשה ע"כ לרמז שהאשה היא מקור חיים להעמדת התורה על דגלה ומכונה. וע"ז נאמר ויקרא האדם את שם אשתו חוה כי היא היתה אם כל חי כלומר רק היא תוכל ברוחה להפיח רוח חיים לכל דבר טוב ומועיל כשהיא אשה כשרה ועושה רצון קונה

יום תרועה יהי' לכם. במס' ר"ה דף כ"ט ע"ב מתני' י"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה. ובגמ' מנה"מ א"ר לוי בר לחמא א"ר חמא ב"ח כתוב א' אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב א' אומר יום תרועה יהי' לכם לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות בחול. אמר רבא אי מדאורייתא היא במקדש היכי תקעינן ועוד הא לאו מלאכה היא דאצטריך קרא למעוטי וכו' אלא אמר רבא גזרה שמא יעבירנה ד"א בר"ה. והנה בירושלמי קיימינן כהך דרלב"ל וקושיית רבא במקדש היכי תקעינן תירצו דיום תרועה כתיב גבי והקרבתם ע"כ במקום שמקריבין בכל גווני תוקעין ותמהו המפרשים דמ"מ קושיא אחריתי דרבא הא לאו מלאכה היא במקומה עומדת ובירושלמי לא הזכירו כלל מזה. ונ"ל דלכאורה קשה מאי פריך רבא דלאו מלאכה היא והוכיח כן מדתנא דב"ש. לפמ"ש רש"י ביצה כ"ח דהאכלת חלה לכלבים אע"ג דלאו מלאכה היא מ"מ אסורה ביו"ט כיון דהיא מצוה רחמנא אחשבה להבערתן. והנה מדהוצרך תנא דב"ש למעוטי מקרא דלאו מלאכה היא אלמא מסברא חיצונה אי לאו דגלי קרא הו"א מלאכה היא אלא דאתי קרא למעוטי. והשתא קשה לסברת רש"י הנ"ל דלמא לא מיעט קרא אלא תקיעות רשות דל"ש למימר אחשבי' משא"כ בתקיעת מצוה דאיכא סברא חיצונה וגם סברא דאחשבי' כיון דהוא מצוה לתקוע א"כ רחמנא אחשבי' למלאכה ושפיר יתקיימו ב' כתובים קרא דזכרון בתקיעת מצוה דשייך אחשבי' וקרא דכל מלאכה דמיעט תקיעת שופר בתקיעת רשות דלא שייך אחשבי'. ונ"ל עפ"מ שהקשה הר"ן ריש שבת גבי התירו לו לרדותה והובאו דבריו בכ"ת כאן כיון דכל מלאכות ילפינן ממשכן א"כ למה לי קרא למעט תקיעת שופר דלא הוה מלאכה תיפ"ל דלא הוה במשכן עיי"ש. (ומה שהקשה עוד למה לי קרא לרדיית הפת נ"ל עפמ"ש תוס' ב"ב ס"ה ע"ב ד"ה הרי הוא כקרקע ובמהרש"א דסד"א כיון דהתנור מחובר לקרקע הוה כתולש כמו הרודה חלת דבש ולשיטת רשב"ם שם לפי האמת יקשה מ"ט לא מחייב משום תולש. א"כ שפיר צריך קרא). והנה האכלת כלבים ג"כ לא הוה במשכן ואפ"ה אסורה אלמא הך סברא דאחשבי' עושהו מלאכה אע"ג דלא הוה במשכן. לפי"ז מיושב קושיית הר"ן דשפיר איצטריך קרא למעוטי אע"ג דלא הוה במשכן דסד"א תקיעת מצוה מקרי מלאכה אע"ג דלא הוה במשכן קמ"ל קרא דכל מלאכת עבודה לא תעשו אע"ג דשייך אחשבי' מ"מ לא מיקרי מלאכה. ולפ"ז מיושב קושייתי דשפיר הקשה רבא והוכיח מדתנא דב"ש דאף תקיעת מצוה לא מיקרי מלאכה דאי ס"ד הך