לוח ארז חלק ב שסט

הזה לעמך באחרית הימים פרש"י השיאו עצה על הזנות והכוונה שדבר זה יעשה העם הזה לעמך כלומר עם ישראל יהי' עמך ע"כ צריך לתעב אותם. וזהו כוונת הכתוב שהתחלנו צרור את המדינים והכיתם אותם עד חרמה כי אין תקוה שישובו אל ה' כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור כלומר ע"י זנות וחיתון ע"כ והכיתם אותם. וי"ל בזה מדרש ילקוט ישעי' ס' קומי אורי כי בא אורך כשאמר הקב"ה לציון קומי אמרה ציון קומי בראש ואני אחריך אמר הקב"ה יפה אמרת וכה"א עתה אקום יאמר ה' אשית בישע יפיח לו כי הש"י יגאל את ישראל רק בעמדם לבדד בין האומות ואינם מתערבים עמהם כלל ואם גם הם מעונים ונגושים מיד צריהם לא יתאחדו עמהם וז"ש הש"י לציון קומי אורי ותאירי מחדש אימתי כי בא אורך מלשון בא השמש אם כבר שקעה שמש הצלחתך. ע"ז אמר ציון קומי בראש. ומדוע על שאני אחריך שאל תשא עוד פניך עלי להשגיח בעינא פקיחא. כ"א השלכת אותנו אחרי גווך. וכה"א עתה אקום ואשית להם ישועה יאמר ה' יפיח לו אם נותנים פח ומוקש לישראל ולא יאהבום אז אני גואלם. וי"ל בזה מדרש ילקוט נחמו נחמו עמי מה כתיב למעלה מן הענין כי יהי' שלום ואמת בימי אמר הקב"ה שלום אתה מבקש אין אתם צריכים לתפלתו של חזקי' אלא אני אנחמכם מן הגלות הכוונה כנ"ל כי חזקי' התפלל שיחי' בשלום ובשלוה עם החומות סביבותיו וע"ז אמר הקב"ה לא כן אלא אני מנחמכם מן הגלות כלומר כ"ז שאתם בגלות סגופים ודחופים אז דוקא אני מנחמכם. ועפ"י האמור פירשתי הפסוק בפ' ואתחנן כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ ועשיתם פסל תמונת כל ועשיתם הרע בעיני ה' אלקיך להכעיסו. כי לאחר שיארכו הימים בגלות בין העמים אז יערב לבם לגשת אל האומות ולהתחתן ולדבק עמהם ובפרט הנערים המנוערים רוצים להדמות אליהם. ז"ש אם כבר נושנתם בארץ אז בניכם אשר לא ידעו הבין כי מרה תהי אחריתם ידבקו עם האומות ויעשו תמונת כל מה שעושים האומות גם הם יעשו תמונה ממנו אבל באמת סופם לעשות הרע וגו' להכעיסו

לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות. י"ל ע"פ הפסוק (קהלת ה') יתרון ארץ בכל הוא ומלך לשדה נעבד עפ"מ שפירשתי לעיל (פ' וישלח) מה שאנו אומרים בתפלה ונפשי כעפר לכל תהי'. הוא כמו שהאדם משתדל שגופו יהי' תמים ושלם בלי מום וחסרון עד שיקרא "כל" כמו כן אנו מתפללים שהש"י יערה עלינו רות ממרום למען נשתדל ג"כ שנפשנו ונשמתנו תהי' שלימה ותקרא כל עיי"ש. והנה הצדיק מחשב את גופו רק כחלק מן חיותו ורק את נפשו הוא חושב לכל ודבר שלם. אבל מי שהגופני חשוב בעיניו יותר מן הרוחני הוא להיפך הוא חושב את גופו לכל. ודבר שלם ונפשו רק כחלק בעיניו. ע"כ אמר יתרון ארץ בכל הוא מי שנותן יתרון וחשיבות לארציות שלו ועושה את הטפל עיקר זה טועה בדמיונו לומר כי "בכל" הוא שהארץ היא תכלית השלימות ויקרא שמה כל. אבל המלך הוא השליט על יצרו כאז"ל מאן מלכי רבנן הוא יודע שהעיקר הוא נשמת שדי ואם גם שמוכרח להחיות את גופו די סיפוקו אשר יחסר לו הוא עושה כן רק ע"צ ההכרח כמאמר דומה עליו כמי שכפאו שד. ובאותה שעה שהוא מוכרח להיות עובד אדמתו למען ישבע לחם הוא חושב א"ע כעבד וכמשא כבד תכביד עבודת הארץ ההכרחי אכפה עליו. וז"ש מלך המושל על יצרו ורק בשעה שעוסק בדברים הנוגעים ברומו של עולם אז הוא בן חורין אבל בעת עסקו בעבודת הגוף ובכל מלאכתו בשדה הוא רק נעבד על אפו ועל חמתו כעבד ישאף צל. והנה רש"י פי' בפסוק י"ג לזרת שחסרו במנין זה כמה משפחות מישראל שמתו במדבר בחטאם עיי"ש. וז"ש לאלה תחלק