לוח ארז חלק ב שסח

על בנ"י. שעיקר כוונתו היתה לקנאות לה' ומזה נמשך ג"כ כפרתו על ישראל. וז"כ המדרש. אחרי שבבוא ב' פועלים זאח"ז יהי' הראשון עבר פשוט והשני מפני שצריך להיות בוא"ו החיבור יהי' עתיד המהופך לעבר כמובן כי אם יהי' עבר עם וא"ו יהי' מהופך מעבר לעתיד. וז"כ המדרש שהי"ל לכתוב תחת אשר כפר על בני ישראל וקנא לאלקיו כמו מתחלה שנאמר ג"כ מתחלה השיב את חמתי ואח"כ בקנאו וכן להיפך הו"ל למכתב וכפר על בנ"י ויקנא לאלקיו. ובע"כ דהכוונה כנ"ל שעיקר כוונתו היתה לקנאות ע"כ זכותו גדול שאינו זז עד תחה"מ כנ"ל

צרור את המדינים והכיתם אותם כי צוררים הם לכם בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור. נ"ל ע"פ הפסיק הלא משנאיך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי. הכוונה כי אויב מחמת ניגוד הדת לא ישמור עברתו נצח נגד שונאו כי בקחתו גם הוא את אמונתו וילמוד ממנו אז אוהב נעשה מאויב יען שגם הוא עתה באמונתו יחי' ובהתבטל הסבה בטל המסובב. לא כן אויב גופני הוא ירצה להשחית את אויבו עד מות לנצח לבלעהו בלי השאיר לו שריד ופליט. וז"ש דהע"ה בקרוב עלי, מרעים לאכול את בשרי צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו ויל"ד מאין יהי' בטוח שבודאי יכשלו ויפולו. אך דוד הע"ה נסתפק אם שנאת אויביו הוא בשביל הדת בשביל שחטא או שנאת הגוף ממש בלי סיבה. ועין הבוחן כי רצו להמיתו ולא להעבירו מדתו מוכרח שהם אויבים לי בלי שום פניי' לש"ש וא"כ שודאי מובטחני המה כשלו ונפלו. וז"ש בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי ולכלותני ולא להורות לי דרך הישר לדעתם א"כ אינם אויבים לדתי כ"א צרי ואויבי לי לגופי א"כ ודאי יכשלו ויפולו כי לא תעזוב נפשי לשאול. והנה האומות כ"ז שהם עומדים עלינו לכלותנו אז יש לנו תקוה שעוד נקום לקראתם ונכם ברוח שפתינו עדי ישובו ויכירו את ה' ואז אין שנאתנו לנצח כי יש תקוה שעוד נהי' לאוהבים בהיותם גם הם אוהבים לה'. לא כן אם ח"ו מתחתנים אותנו ואת בנותיהם נקח לנו אז בודאי הם ירעו וישחיתו אותנו ואין לנו שום תקוה. וז"ש תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי כלומר כ"ז שהם לי לאויבים אז אין שנאתי בלתי בעלת תכלית רק שנאתי היא תכליתית כי אקוה עוד נשוב נרחמהו ולא כן אם הוא כאוהב לי. וכזה פי' אדמו"ר הגאון זצ"ל ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. פרש"י ב' פירשים א' מלשון עפר וא' מלשון קישור וחיבוק ותיב"ע פי' בראשון עפר ובשני חיבוק. ופירש הוא ז"ל הכוונה כי על ב' אופנים רוצה שרו של עשו להשחית את ישראל או בהוריד לעפר כבודו בשיעבוד קשה או בהראות לו אותות אהבה לחבקו ולהתאחד עמו. וירא כי לא יכול לו בהורידו עד עפר אז ראה להשחית באופן הב' בהחבקו עמו. אלו דבריו ז"ל. ואני מוסיף נופך כי הזקנים לא ירצו להתאחד עם האומות בידעם סוף דבר כי מרה ולענה תהי' לא כן הנערים המנוערים הם חושבים ע"י חיבוק עם הנכרים להדר את בית ישראל. וז"ש וירא כי לא יכול לו כלומר ליעקב בעצמו ע"י הורידו לעפר וכ"ש שלא יועיל חברתו. ויגע בכף ירכו יוצאי ירך יעקב ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו בהחבקו עמו ע"י חיבוק ואחדות. וזהו י"ל י"ל כוונת המדרש ב' אומות קדמו לישראל בחרב מצרים שנאמר אריק חרבי ואדום שנאמר לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך ואמר הקב"ה לא תתעב מצרי לא תתעב אדומי וב' אומות קדמו בעבירה ואמר הקב"ה לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. הכוונה כי מצרים ואדום אשר הם כאויבים נגדנו לא נתעבם לגמרי וע"ז נאמר לא תתעב מצרים כי גר היית בארצו לא חושב ואח להם. משא"כ מואב נאמר בפסוק ויאמר בלעם אל בלק איעצך אשר יעשה העם