לוח ארז חלק ב שסז

הוא לקבלת שכר. אבל אם לא יעשה כמשמרתו להוכיח במישור כ"א עוצם עיניו מראות ברעה יפרצו בעדתו אז השכר שנוטל עבירה הוא בידו ואבק גזל אחרי שאינו עושה מה שמוטל עליו לעשות כי בא בשכרו. אבל אחרי שפנחס הראה שקדוש בעיניו משמרתו עבודת הקודש להיות צופה בעינים פקוחות להסיר מכשול מקרב עמו. אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו. השכר כ"ד מתנות כהונה שנוטל ראוי לו ע"פ דין וצדק ורק גמולו ישלם לו. והנה מי שאינו מוכיח את בני עמו. לראש כזה יש שלום דב וישליו אוהביו הרבים כמאז"ל האי צורבא מרבנן דמרחמי לי' בני מתי' משום דלא מוכח להו במילי דשמיא ולאיש כזה אין הקב"ה צריך להבטיחו שיהא לו שלום כי מעצמו הוא בא מאליו אבל מי שהוא מקנא כפנחס ע"ז אמרו האי צורבא מרבנן דסנו לי' משום דמוכח להו במילי דשמיא וא"כ יש לידא שיהיו לו ריב וקטטה ועמך כמריבי כהן שדעתו יפה ומוכיח. לכן אמר לו הקב"ה בהבטחה נאמנה שבכ"ז אף שהוא מקנא קנאת ה' צבאות בכ"ז הנני נותן לו את בריתי שלום

בקנאו חת קנאתי בתוכם ולא כליתי את בנ"י בקנאתי. י"ל בהקדם מה שפירשתי המשנה באבות אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם. נ"ל ההמשך עפמ"ש בבאר מים חיים פ' קדושים לפרש פ' יראת ה' אלמדכם כי האב המזהיר את בנו שלא ילך על הקוצים פן יתנגפו רגליו ואם ילך יכנו מכה דבה הנה הבן שומע לקול אביו לא מיראת נגיפת רגליו דק מיראה שאביו יכהו. אבל אנו צריכים לעשות מצות ה' לא מיראת העונש כ"א כמו שהקב"ה אינו מזהיר אותנו מיראת עונש רק שהוא ירא לנפשנו מקוצי העבירות כמו כן אנו צריכים לירא מה שהשי"ת ירא לא מהעונש כ"א מהעבירה עצמה עיי"ש דבריו הנחמדים. וזה כוונת התנא אל תהיו וכו' ע"מ לקבל פרס לא מתקוות השכר ויראת העונש כ"א תיראו מהעבירה עצמה שהיא קוץ מכאיב לנפש. וז"ש ויהי מורא שמים עליכם כלומר מה שהש"י ירח והוא מפני טומאת נפשותיכם זהו תיראו אתם ולא כבן לא חכם שירא מהעונש שזהו אינה יראת הש"י ולפ"ז ה"נ י"ל דקנאת פנחס לא היתה רק בשביל יראתו מפני עונש ישראל כ"א קנאת ה' צבאות ית' מיראתו שישראל ישחיתו נפשותיהם ויפלו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא והי' לו יראת וקנאת ה' ר"ל מה שירא הקב"ה מעצם העבירה את זה ירא גם הוא בצדקתו ואף אם הי' יודע בטח שלא יענשו ישראל בכ"ז צר לו חטאם במה שיטמאו את נפשותם. וז"ש בקנאו את קנאתי מה שאני מקנא קינא גם הוא ואם גם לא הייתי מכלה את בנ"י ולא הי' מגיע להם שום עונש בגוף ע"י חימתי בכ"ז הי' הוא מקנא

תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר על בנ"י. בילקוט וכפר לא נאמר אלא ויכפר מלמד שעד עתה אינו זז מכאן עד שיחיו המתים. והוא תמוה הלא בין וכפר ובין ויכפר שניהם לשון עבר הם ונ"ל דהנה בפנחס מצינו לומר שעשה גדולות למען שם אלקיו ית' שלא יחולל וא"כ לצדקה תחשב לו עד עולם על אשר הערה נפשו למות בעד הש"י. אבל יש מקום לומר שח"ו לא קנאת ה' צבאת עשתה זאת רק מיראתו פן יכלה העם במגפה בחרות אף ה' עליהם ויבלה עצמו ובשרו קרוביו ומיודעיו וא"כ אף שעשה דבר גדול בכ"ז אין הזכות נחשב כ"כ שיעמוד לדורי דורות כי עשה כן לכבוד עצמו מגודל רחמנותו על בנ"י עצמו ובשרו. ובאמת האדם יראה ללבב ולא ידע מה בנפשו. אבל היודע מחשבות העיד פנחס ב"א השיב את חמתי מעל בנ"י בקנאו את קנאתי בתוכם. כלומר מחשבתו היתה לקנאות ה' צבאות ורק מזה נמשך ג"כ שהשיב את חמתי. אבל עיקר מטרת חפצו ומגמתו היתה לקנאות את קנאתי. ע"כ ראוי הוא לשכר גדול וכפל בלשונו הנני נותן לו את בריתי אשר לא יכרת לדורות תחת אשר קנא לאלקיו ויכפר