לוח ארז חלק ב שסו

הרך. והנה במדרש איתא אמר הקב"ה למ"ר אע"פ שיש לך שמות הרבה אביגדור ירד וכו' איני קורא אותך אלא בשם שקראתך בת פרעה משה. והטעם מפני ששם זה מורה שכל עיקר חיי משה מקורו מדת הרחמי' אשר שמה קולה בלב בת פרעה. ועי"כ הוא ג"כ כמו שהוא נמשה מן המים כן ישתדל הוא ג"כ למשות את אחיו בכל עת ועונה ממים הזדונים לבל יטבעו בטיט היון. ע"כ שם משה מורה על מדת טובו ואהבתו לעמו. וזהו מה שאמר לו הש"י מצאת חן בעיני ואדעך בשם כלומר על אשר אדעך בשמך המורה על מדת הרחמנות ע"כ מצאת חן בעיני כמ"ש ונתן לך רחמים ורחמך. ובכ"ז כשהי' עת לדבר דברים קשים דברי תוכחות לישראל לא מנע טוב לבו מהגיד את אשר עם לבבו. וז"ש אלה הדברים אשר דבר משה דברים קשים אשר דבר ובכ"ז הי' משה מדת רחמים. וממנו למדו פנחס ואליהו לעשות כמעשהו בקודש. וזהו כוונת הדרוש

בילקוט ראובני הובא בדמש"א פרשתנו. פנחס החרים על ישראל בסוד שם המפורש בכתב שוכתב על הלוחות בחרם ב"ד עליון וחרם ב"ד תחתון שלא ישתה אדם מישראל יינם. נראה עפמ"ש במק"א לפרש מדרש פליאה ולא תטה משפט אביונך מכאן ליין נסך שאסור מן התורה. כי בשביל שהאדם אינו שליט על יצרו בעת אשר כבר רב את ריבו ע"כ לפני יתגלע ינטוש הריב ועשו חכמים סייגים וגדרים לאסור יינם משום בנותיהן עיי"ש בפרשת שמיני. ובאבות פ"ו משנה ג' איתא אל תקרי חרות אלא חירות שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתור' ופירש במד"ש בשם מהרי"ט ז"ל שדייקו כן מדכתיב חרות על הלוחות ולא כתיב חרות בלוחות דהא החקיקה היא בלוח עצמו ולא עליו. מזה מוכח שלא היתה החקיקה משועבדת אל הלוח עייש"ה. וכיון שכן מהא דכתיב על הלוחות מוכח מאמרם ז"ל שאין לך בן חורן אלא מי שעוסק בתורה אבל בשעה שאינו עוסק בתורה כל אדם הוא עבד נרצע לתאוותיו המושלים עליו וספק אם ינצח או ינוצח. ע"כ גדרו גדר סחור סחור לכרמא לא תקרב בטרם יבא אליו היצה"ר להסיתו. וזהו כוונת הילקוט פנחס החרים וכו' בכתב שנכתב על הלוחות ולא בלוחות אשר מזה מוכח שרק בשעה שעוסק בתורה הוא בן חורין אבל בשעה שאינו עוסק בתורה שפחה תירש גבירתה ע"כ להשמר מזאת לא ישתה אדם מישראל יינם וע"י הגדר הזה ישמר מהמלחמה

פינחס בן אלעזר וגו' השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו וגו' הנני נותן לו את בריתי שלום. ובמדרש אמרו בדין הוא שיטול שכרו. יל"ד דהו"ל למימר השיב את חמתי מבני ישראל מאי מעל בנ"י דקאמר. ונראה כי אם ראינו הדור פרוץ יש להאשים את הראשים שהמה בעוכרין על אשר לא השגיחו בעינא פקיחא להחותם את הדרך ילכו ואת המעשה אשר יעשון כמאז"ל ע"פ ואשמם בראשיכם אשמם של ישראל תלוי בראשיהם. ולפ"ז הי' מקום להש"י לקצוף על נשיאי העדה אשר נהגו צאן ישראל במדבר אולי המה היו הגורמים ע"י שלא הוכיחו אותם למדי אבל על ידי שפנחס הערה נפשו למות בעבור קדושת שמו ית' לבל יתחלל. הראה שאין הקולר תלוי בראשים ונשיאים כי הם עשו את שלהם בכל מאמצי כחם ואם העם לא שמעו בקולם הראשים חפים ונקיים מפשע ועון. וז"ש ע"י שפנחס קנא קנאת ה' צבאות והראה שלא חתו מפני כל עי"ז השיב את חמת ה' מעל בני ישראל המה הראשים הפקודים על העדה וממנים על העם לשמור חומת התוה"ק. והנה הכהנים נוטלים כ"ד מתנות כהונה וכן הרב אשר על העדה נוטל שכרו מקופת הקהל למען ינוח מטרדות ודאגות המחי' והכלכלה ויקדש את כל עתו קודש לה' שפתיו ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. וכ"ז אם לא ישנה את תפקידו ועבודת הקודש אשר עליו להוכיח בשבט פיו ישא על שכמו אז ראוי הוא