לוח ארז חלק ב שס

העם המאמין בך ובהבליך. ומיושבים הדקדוקים

ויאמר אלקים אל בלעם לא תלך עמהם לא תאור את העם כי ברוך הוא. ולהלן נאמר קום לך אתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה כבר הרגישו רז"ל בש"ס דמכות דף י' בסתירה זו. ודרשו מכאן בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו שנאמר לא תלך עמהם קום לך אתם. ואח"כ נאמר ויקם בלעם וגו' וילך עם שרי מואב ויחר אף אלקים כי הולך הוא ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו. גם בזה נתקשו המפרשים למה חרה אף ה' הלא קיים מאמר ה' קום לך אתם. ונראה כי באמת בלעם הי' שונא מובהק לישראל ואם הוא ידבר מרורות עליהם כאוות נפשו המגואלה והמכוערה לא יעשו דבריו רושם כ"כ על השומעים באמרם שרק תואנה הוא מבקש לדבר על ישראל בשנאתי הכבושה ונודעה לרבים מאז ומקדם ושונא כזה ימצא רק מומים וחסרונות על כל מה שברא להחיות בהם נפשו המלאה לה איבה ושנאה על היהודים. ולהיפך אם ימצא בהם דבר טוב כאשר הי' באמת שהוכרח להלל ולשבח את עם ישראל בפני קהל ועם אז דבריו יעשו פרי ויכו שורש בלב האנשים. כי יאמרו הבריות אם שונא ישראל כזה הוא מוכרח בע"כ לענות אמן בו ברכה שבח ותהלה לישראל בודאי נאמנים דבריו וישראל יעשה חיל. ע"כ להשמר מזה בקש בלעם ברשעתו להתחפש עצמו כאלו הוא אוהב יהודי בלב ונפש וכאלו חביבים עליו כבת עינו ע"כ ירויח משני הצדדים אם יקלל אותם כחפץ לבו הרע אז קללתו תעשה רושם גדול באזני השומעים כי יאמרו הלום ראינו אוהב ישראל ומלאך טוב בע"כ יענה אמן בו קללה וחירוף וגידוף לישראל בוראי נאמנים דבריו על אחת שבע כי לא ענה מלבו הטוב על ישראל רק ההכרח אלצהו לכסות אהבתו עליהם על כל דבר פשע אשר יראה בהם. ואם גם יהי' מוכרח לברכם כאשר הי' האמת. יאמרו בגוים אין ממש בברכתו ובשבחו אשר ימלל על ישראל כי רק אהבתו להם הנטועה בקרב לבו היא שעמדה לו למצוא הלל ושבח בעדת ישורון. ע"כ הש"י היודע נסתרות ובוחן כליות ולב. קרע המסווה מעל פניו שלא יתראה חוצה בתואר אוהב כ"א יגלה את ערותו בפומבי ויודיע לעין כל שהוא שונא ישראל ובכ"ז יהא מוכרח לברכם ועי"ז יהי' להברכה יחר שאת ויתר עז. ועפ"ז יתבארו הכתובים כי ראיתי החילוק בין מלת את למלת עם. כי מלת עם אינו מורה כ"כ חיבור ודיבוק עצמי אבל את הוא חיבור וקשר אמיץ לא יפרד בנקל כמו את יעקב איש וביתו באו. ולפ"ז מתחלה אמר הש"י לבלעם (פסוק יב) לא תלך עמהם. שלא תראה אותות שאין אתה עם שונאי ישראל בצוותא חדא ותרצה לילך רק "עמהם" בלא חיבור עצמי. לא תעשה כן להתפרד מהם. והטעם שלא יאמרו בגוים שרק ע"כ לא תאור את העם כי ברוך הוא. בשביל שבלבך הטוב להם הוא ברוך ומבורך מאז ומקדם ע"כ אהבתך להם תקלקל השורה וע"כ אין אתה מארר אותם. ע"כ הוסיף לאמר לו (פסוק כ') קום לך "אתם" דייקא תוכך כברך יהי' ולך באהבה ואחוה וריעות עם אשר שבע תועבות בלבם על ישראל כפיך כפיהם יהי' להרע להם. ובכ"ז תדע ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. כי זהו רצוני שאתה תתראה לשונא ישראל ובכ"ז תהי' מוכרח לספר בשבחם. אבל בלעם לא שמע לקול ה' רק ויקם בלעם וגו' וילך "עם" שרי מואב. לא הראה אותות איבתו לישראל שילך "אתם" כ"א רק "עמם'' הלך. ע"כ חרה אף ה' כי הולך "הוא". על אשר עשה א"ע כאלו הולך הוא לבדו ואין לו חלק ונתלה עם צוררי היהודים. על כן ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו. רצה לפעול שגם הוא ר"ל בלעם יראם א"ע במראהו האמיתי לשטן ומשחית ומחבל. ואח"ז אמר וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל. אחרי שהראה אותות איבתו ושנאתו אז טוב מאוד הוא לברך את ישראל כי מלאך רע כמוהו בע"כ יענה אמן על הברכות: