לוח ארז חלק ב שנט

מעליהם ולא ישא פניו אליהם אז תקותם אבדה לנצח ח"ו. אבל הוא טעה בדמיונו הכוזב כי לא מעצמם יצאו רק השי"ת הוציאם על כנפי נשרים והביאם למעלה עד שכל חולי ומכת מצרים לא נגעה בהם לרעה. לא למדו מעשיהם המכוערים ומקולקלים וישראל היו גדורים בעריות גם בשכנם בערוות ארץ מצרים. והראיי' כי מצרים הי' מלא כשפים וגלולים ואם ישראל היו לומדים ממעשיהם ומדותיהם הרעות אז גם ישראל היו קוסמים ומנחשים. ובאמת אינו כן כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ובע"כ שלא למדו מהם. וז"ש אל מוציאם ממצרים לא שיצאו מעצמם כ"א הש"י הוצי אם בידו החזקה וטוהרו מכל גלולי מצרים. והמופת לזה כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל אף שארץ מצרים מלאה חרטומים ומכשפים בלהטיהם ובע"כ שלא למדו מהם כנ"ל

ועתה לכה ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממנו אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר. כבר דקדקו המפרשים הלא לא היה עם בנ"י עצום ממדין ומואב. עוד שאמר אוכל נכה בלשון יחיד ורבים וסיים ואגרשנו מן הארץ בלשון יחיד. ואמר מבורך בלשון בינוני ויואר בלשון עתיד. ונראה כי באמת לא היו בעצם עצומים מהם רק שנפל פחדם עליהם ונמוג לב מדין ומואב בחתת אלקים ומוראם הי' מוטל עליהם עד שסברו שאי אפשר בשום אופן לגבור עליהם ביום קרב ולא קמה רוח בהם שירהבו בנפשם עוז להלחם בם. אבל בלק עצמו אם הי' לו אנשים כערכו אשר לא נפל פחד היהודים עליהם הי' מתאזר בגבורה לשלוף חרבו נטוי' עליהם ולא נתייאש מלנצח את ישראל במערכה מול מערכה. אבל מה יעשה איש גבור חיל אם גם הוא לא חל ולא זע מעם ישראל אחרי שלא יתחברו אתו אנשים כגילו אשר להם לב גבור כמוהו ולא נמס לבם מפחד ורעדה. ע"כ התחכם לאמר אף שהוא בעצמו ידע את בלעם כי כל פעלו מאפע וברכתו גם קללתו מהבל ותוהו נחשבו כי בלק עצמו הי' קוסם כמאז"ל. וידע שאין בבלעם ממש ואין בו כח להרע או להיטיב. בכ"ז אם היה באמת מקום לחול עליו חיל ורעדה מפני בנ"י אז ידע בלק כי לא יועיל הון קסמי בלעם ביום עברה. אבל אחרי חשבו שכל מגנתם ויראתם לא הי' רק ע"י כח הדמיון ועל ידו נתפשו ריקים בוערים ודלת העם. והם אשר יתנו אמונת אמון בקסמים וכשפים בחשבם שע"י הוזים והוברים יוכלו לשנות מרע לטוב. ע"כ חמר בלק בנפשו שטוב יהי' להרגיע את עמו מפחד ופחת שלו. ולהפיח בהם רוח אומץ וגבורה. אם יקרא איש ידוע לקוסם ומכשף ואם הוא בהבליו יקלל את ישראל אז יסור מעם מואב מגורם ופחדם ושבו והיו לאנשים אשר יצאו חמושים לקראת ישראל וז"ש לכה ארה לי את העם הזה. רק ע"כ אבקש ממך דבר אשר לדעתי אין בו ממש. על שבאמת עם בנ"י אינו עצום וחזק בעצם רק "ממני" ומעמי ע"י דמיון שלהם המפליא לעשות נמלה קטנה כפיל גדול עי"ז הם נראים כגבורים ועצומים. ע"כ תאור אותם ועי"כ תסיר מורך מלב עמי ואוכל לקוות שאני ועמי אשר לע"ע אין ברצונם כלל לערוך מלחמה עמהם וע"י קללתך אוכל לפעול שנכה בו. וכ"ז בשביל שהעם הנבער הם נאחזים בחבלי הדמיון השוא ושקר וטועים לומר שא"א לנצח את ישראל וגם בזה הם תועים בדעתם שקסמיך יהיו להם להועיל. אבל מה שנוגע לי בעצמי אני לא הייתי ירא מהם לקום עליהם לגרשם מן הארץ וגם הבליך אין אני מאמין בהם כי ידעתי את אשר תברך רק אז יועיל לו אם כבר הוא מבורך מקדם אז גם ברכתך לא תזיק אבל מי שאיננו מבורך קודם ברכתך לא תוכל אתה לעשות לו מאומה. וגם את אשר תאור אינו מקולל עדיין גם אחר קללתך רק אם יואר לעתיד אחרי קללתך אז תבוא מארה לו אבל קללתך היא הבל יריק ומה שאני קורא אותך הוא רק בשביל