לוח ארז חלק ב שנח

ישגיח על דרכיו עלי ארץ על כי עיניו נשואות אל השמים מעל לעניינים גבוהים אז מ"י שהוא השכינה שנקראת מי ע"ש נ' שערי בינה היא לי בעוזרי. וזה י"ל בכוונת הקרא (איוב לו) לא יגרע מצדיק עינו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו כלומר לא יגרע מצדיק חלקו בחיי עוה"ז אף שהוא רואה רק בעינו עין אחת כנ"ל בדברים רוחניים ואינו מביט בשורו עלי ארץ בכ"ז יודע להלוך נגד החיים עד שיוכל לישב את מלכים לכסא לנהל העם. כי הש"י יושיבם לנצח אף שיגבהו מעלה מעלה ואינם משגיחים למטה עלי ארץ ומלואה וכל מחשבותיהם שוטטות רק למעלה בקודש בכ"ז הש"י לא יגרע מהם גם עלי ארץ וז"ש יודע דעת עליון. אני יודע בטח שהעליון ית"ש יודע הכל. ומחזה שדי יחזה אני רואה וחוזה שהקב"ה סוקר הכל בסקירה אחת ומה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ אף אם לא יראה בעיני בשר. ע"כ נופל וגלוי עינים. אם האדם פותח את ב' מיני עינים שלו הרוחניים והגשמיים אז נופל הוא ממדרגתו אשר הוכן אלי'. וזה שכתוב עין רואה ואזן שומעת ה' עשה גם שניהם כי כמו שיש עינים גשמיים ורוחניים כן יש אזנים גשמיים. ורוחניים. ומטרת חפץ וחכלות האדם להגיע למדרגה כזו שיהא בבחינה שרק יראה וישמע במין עין ואזן האחד המיוחד והוא הרוחני אם גם ה' עשה גם שניהם בכ"ז צריך להשתדל שלא יראה רק באחת והיא הרוחניית

הנה עם יצא ממצרים וגו' ועתה לכה נא ארה לי וגו' כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר. ולהלן כתיב אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו כי לא נחש ביעקב. כי המפרשים הקשו כיון שבלעם הי' בכחו לפי דעת בלק לברך או לקלל א"כ למה לו לקלל את ישראל שזהו לא יועיל לו רק נגד ישראל לבדם הלא טוב לו אם הי' בלעם מברך אותו ואז הוא מבורך נגד כל הקמים עליו לרעה כולם יפלו תחת רגליו כי ברוך הוא אבל אם יקלל ישראל אז ישראל לא יוכלו לעשות חיל נגדו אבל אומה אחרת תכניע אותו. עוד יל"ד שאמר מבורך בלשון הוה ובקללה אמר יואר לשון עתיד. ונראה עפמ"ש לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים. ונתקשו בהבנת הכתוב דלהגיד לו העתיד מה שיעשה העם הזה לא שייך לשון עצה אלא לשון הגדה ואמירה והיל"ל אגיד לך אשר יעשה ולא איעצך. ע"כ פי' כי בלעם נתן עצה על הזנות כאז"ל שא"ל אלקיהם של אלו שונא זימה והוא רצה לנתק הקשר עליון אשר יתלכדו הכנ"י עם הקב"ה ולא יתפרדו. ורצה שבנ"י לא ישכון בטח בדד עם מצויין ומגורר בעריות כ"א שיזנו עם בנות מואב ויזבחו לעצביהן ועי"ז לא יזכר שם ישראל עוד ויכחד מהיות גוי אחד כ"א יהיו כעם מואב בלי הבדל ופירוד יאכלו מפתם וישתו מיין נסיכם וז"ש לכה איעצך כדת מה לעשות שיצמח מזה שורש פורה ראש ולענה שיהיה העם הזה אשר, עד עתה הנהו פרוש ומובדל הוא יהי' לעמך אלקיך אלקיו. ואחרי שישראל היו במצרים שנות מאות אשר זרמת סוסים זרמתם ושטופי זמה סבור בלעם שנות יהי' לו לפתותם לזנות אחרי שכבר נשתקעו בם ניצוצי טומאה למדי. והוא בדעתו הכוזבת שישראל יצאו מעצמם ממצרים בלי עזרת מקודש ע"כ טמון בלבם ההכשר לקבל טומאה. וז"ש הנה עם יצא ממצרים מעצמו ועלולים הם לזנות ולתועבות מצרים ע"כ ארה לי וגו'. כי אם תברכנו הן אמת שיפיח ברכתך בקרב האימה רוח גבורה ואומץ בידעה שאתה השפעת עלי' ברכתך. אבל לא יועיל דק על זמן ההוה כי את אשר תברך מבורך. אבל רצוני בקללתך את עם ישראל ע"י פתותך אותם לרע וברית קודש יעברו מעליהם ותופר הברית אשר כרת ה' עמהם. ע"ש את אשר תאור ע"י פיתוייך יואר. גם לעתיד לדורי דורות כי אם ה' יסור