לוח ארז חלק ב שנו

שמים ית'. אבל אחרי נדע נאמנה כי רק למענינו עשה את כל הכבוד הזה. ע"כ אמר ר' תנחום נ"ח שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה כי לא לו למען יושב שמים רם ונשא עשה את הנס כ"א לצרכנו יושבי מטה. אבל היכן מצינו נס כזה שנעשה רק עבור האדם ולא להרבות כבודו ית' זהו נלמד מיוסף שהשליכוהו הבורה מלא נחשים ועקרבים וכבר כתב הרמב"ן ז"ל שהאחים לא ידעו שיש בו נחשים ועקרבים עייש"ה. ובכ"ז נעשה לו נס וניצול אף שלא נודע הנס לשום אדם רק ליוסף לבד בכ"ז עשה הש"י למען יוסף גדולות ונצורות. כמו כן הוא נס חנוכה. וזהו המשך כיון שמצינו ביוסף שעשה לו הש"י נס במסתרים כמו כן נס חנוכה הוא נס נסתר וע"כ הניחה למעלה מעשרים פסולה כאמור. ואחרי שאמרנו שאם הש"י עושה נס בהצנע עד נאמן הוא שאוהב ביותר לבעל הנס מאחר שלו ית"ש אין בו ריבוי כבוד ע"י נס כזה. ע"כ אדם כזה אין לו לירא עוד מפגעי הזמן וקורותיו כי ה' עמו. וז"ש שלום לכם אל תיראו אין לכם לירא עוד משום דבר. כי אחרי שאלקיכם נתן לכם מטמון ועשה לכם נס בהסתר ובצנעה זהו בע"כ בשביל שזכותכם וזכות אבותיכם עומדת לכם ע"כ אל תיראו ואל תחתו ועתה נשוב למקרא קודש שלפנינו דלפי האמור א"ש. דנסים גלויים כבר עשה הש"י הרבה עם ישראל להראות כחו וגבורתו לבאי עולם. ולעת כזאת רצה הש"י להראות חיבתו להם שבין כך ובין כך קרויים בנים ע"כ רצה לעשות נס נסתר הנקרא פלא מה שהוא גבוה למעלה מן נס הנגלה לכל. ע"כ צוה הש"י לעשות נחש והם יסתכלו כלפי מעלה לשמים ועי"ז יתרפאו. אף שהרואה אינו יודע זאת כי הסתכלותו בשמים היא הגורמת רפואתו כי סובר כקושיית אוה"ח הנ"ל שהיא מביט אל הנח ש ולא אל השמים. וז"ש ויעש נחש וישימה על נס. אחרי שע"י עשיית הנחש שיש מקום לטעות נעשית הרפואה הזאת פלא ולא נס א"כ הוא למעלה מנס. ע"כ אמר וישימהו על נס למעלה מן נס גלוי כי הביט אל נחש הנחשת וחי וסובר הרואה שהבטתו אל הנחש הביאה את הרפואה ובאמת הבטה לשמים היא שהביאה את הרפואה להם: פ' בלק

ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא ויקוצו מפני בנ"י. יש לתמוה הלא לא היו בנ"י רבים כ"נ רק כס' רבוא רגלי הגברים ולמה יראו מפניהם. ונראה עפמ"ש בעקרים לפרש מה שנאמר במלך המשיח והיתה מנוחתו כבוד. כי לפעמים יש לאומה מנוחה ושלום מחמת שיודעים שהיא איומה ונוראה וכל הנוגע בה כנוגע בבת עינו לא ימלט. ומנוחה זו לכבוד ולתפארת לאומה כי הוא אות וסימן טוב לגבורתה. אבל לפעמים יש לאומה מנוחה ושלוה שהמנוחה היא לחרפה ולקלון לה כי היא כ"כ בזוי' ושפלה עד שאיננה כדאי להלחם עלי' כי אף אם יכבשוה לא ימצאו בה מאומה דברי חפץ לשלול ממנה. ע"כ לרוב שפלותה הדריכוה מנוחה. לזה נאמר במלך המשיח והיתה מנוחתו כבוד לא שיניחו לו אויביו מסביב מחמת מיעוט ושפלות ערכו בעיניהם כ"א אדרבה בשביל שייראו ויחתו מפניו ע"כ לא תגע בו יד. ומנוחה זו היא לכבוד ולתפארת. א"ד ז"ל. ועפ"ז פי' מה שנאמר בפנחס. הנני נותן לו את בריתי שלום כי השלום הוא בודאי טוב ואושר המקווה אבל לא ימלט שיהי' לאדם בשום פעם ריב וקטטה מהמתקוממים עליו. ואם הש"י מבטיח ברית שלום אשר לא יכרת כלל וכלל זה יכול להיות אות שפלות שהאדם הוא רך הלבב וכשל כח ושפל רוח אשר יסבול כל החירופים וגידופים מבלי הרהיב בנפשו עוז להלחם נגד מריביו. ע"כ שלום כזה לקללה ולא לברכה. אבל אחרי שראינו גודל חוזק ואומץ רוח של פנחס שהערה