לוח ארז חלק ב שנב

אשר בניהם אחריהם זרע קודש מצבתם בעת היתה הרווחה הכבד לבם והשע אזנם משמוע קול ה' ע"כ פורענות מתרגשות לבוא עליהם וזהו האבות מצטערים בקבר כשפורענות בא עליהם הפורענות הם לאות לבני מרי שבדרכם הרע אשר ילכו בו בשרירות לבם האבות מצטערים אבל מרע"ה לא הסתפק בזה לחוש עתידות למו שבעת אשר יעזבו ישראל את ה' צורם ומשגבם יהיו לאכול כ"א היטיב להקדים רפואה למכה וצרי ותחבושת להעלות ארוכת בת עמו בעת אשר יהמו עליו המון עמים רבים לכלות ולהתם ע"כ אמר להם שכה יאמרו דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל ואם כן נעשה אז כל כלי יוצר עלינו לא יצלח. והכוונה הפשוטה היא שנשתדל בכל מאמצי כחנו לשמור פקודי המלך והמדינה ולהרים קרן הוד המלכות אשר אנו חוסים בצלו. כמ"ש הוי מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו. וזה נתקיים בימינו אלה שרק לב מלכים ושרים אשר ביד ה' הוא לנו למחסה ולמסתור מזרמת הסוסים המזויינים אשר רק רע כל היום שבתם ומנגינתם עלינו לערות ח"ו את בית ישראל עד היסוד בה ולקעקע ביצתם. ולולי חמלת המלכים עלינו. ח"ו מי יודע מה יולד יום. ואף ששונאינו מנדינו יודעים בטיב שישראל עושה חיל בכל מקום מגוריה' להרים דגל המסחר ולהוסיף בהכנסות המדינה ע"י ידם החרוצה ואם יגרשו את ישראל מהסתופף בנחלתם אז לא לבד נחלת ישראל יגרע כ"א כל מדינה ומדינה היא מאבדת עצמה לדעת אם תרדוף את ישראל עד חרמה. כמו שידענו ממלכות שפאניען שהיתה בימים מקדם שרתי במדינות ומעת הודחו מארצה בני ישראל ונהפכה לזרים ירדה עשר מעלות אחורנית ואין לה יד ושם בין העמים בימים האלה. בכ"ז שנאה מקלקלת השורה ואומרים תמות נפשם עם פלשתים גם לנו גם להם לא יהי'. והנה מי שאוכל דבר מבושל ומוכן כל צרכו לאכילה אז אם גם הדבר הנאכל יכלה ע"י האכילה בכ"ז אין הפסד בזה כי הנאתו וביעורו שוה. רצוני אחרי שהברה האוכל וחזק את גופו יצא הפסדו מה שהדבר הנאכל אינו עוד בעולם ע"י שכרו שאכל וחזק את לבו. אבל מי שאוכל דבר חי שהוא קשה להתעכל הוה זה חסר וזה לא נהנה כי הדבר נחסר ונאבד מן העולם. והאוכל לא לבד שאין לו הנאה מאכילה גסה כזו אלא אף ניזוק. וכמו כן הוא ישראל בין האומות אף שיודעים שאכילתם בכל פה מזיק להאומות עצמם בכ"ז אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו אף חיים בלי הנאה ותכלית היו בולעים אותם. ע"כ רק דרך המלך נלך בה נחזיק ולא נרפה ממנו כי בשלומו לנו שלום. ופירשתי הפסוק בפ' בא עד מתי יהי' זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה' הטרם תדע כי אבדה מצרים והוא עפמ"ש הבה נתחכמה לו פן ירבה והי' כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאנו ונלחם כנו ועלה מן הארץ כי כמו שבזמננו יאמרו בגוים שפם ישראל גר הוא בארץ ואין לו משפט לבקש זכות אזרחות בארץ לא להם. אבל כשרואים שישראל ביום קרב ומלחמה המה יזו דמם על קיר מזבח הארץ אשר גרים בה ועומדים בכל כח ואיל ללחום נגד הקמים עליו. עי"ז בדמים קנינהו בדמי נפשם קנו להם זכות אזרח הארץ. ועי"כ הם יראים שכל הלאום יהי' תחת ממשלת היהודים. כמו שאומרים במדינות אשכנז דער שטאאט ווירד פעריודעט. וז"ש הבה נתחכמה לו והי' כי תקראנה מלחמה לא שילחמו ישראל נגד מצרים. זה אינו. כמו שהקשו המפרשים הלא מצרים היו עם רב ועצום ולא היו יראים מישראל אלא לזה היו יראים ונוסף גם הוא על שונאינו שגם הוא יעמוד בצבאותינו על שונאינו. דהיינו נגד שונאינו כמו רבים קמים עלי. ונלחם לא לנגדנו כ"א בנו ועמנו בעבורנו גם הוא יעשה גבורות. ועי"כ ועלה יהי' לו עליי' במדרגה גדולה מן