לוח ארז חלק ב שנ

אכל יהיו בשעה מועטת לקיא צואה ואיך ירדוף אחרי המותרות בזוללי בשר וסובאי יין לעשות מהם צואה ע"כ יסתפק במועט ויהי' עשיר השמח בחלקו ולא ירדוף אחרי מותרות באשר ישים אל לבו שבית הכסא סמוך ותיכף לשלחנו אחרי אכלו לחמו מגואל יהי' ובבהכ"ס יתכבד מכובד. וז"כ המסורה וכל כלי פתוח כנ"ל אשר מרוב גאוותו לא ירצה לעשות גדר וחומה למחשבותיו שלא ישוטטו הלאה ממרכז האמונה הטהורה ביראת ה' כל היום זהו טמא טמא יקרא והתיקון לזה שיאחז צדיק דרך האמונה הוא הענוה ע"י שיזכור שרשו פתוח עלי מים שמקורו הוערה ממים טפה סרוחה מוצאו וגם מה שיאכל וישתה הוא כמי שקובר את המאכל והי' לסחי ומאוס ורקבון כדבר הנקבר וזהו קבר פתוח גרונם וגם יזכור יום אחרון אשר אשפתם קבר פתוח אם יתבונן בדברים אלו יעשה צמיד פתיל על כלי מחשבתו

קח את המטה והקהל את העדה וגו' ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו וגו' ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוהו ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המורים וגו'. ויל"ד למ"ל למכתב כאשר צוהו פשיטא שעשה כצווי ה'. ועוד דהך כאשר צוהו הו"ל לכתוב אחרי שעשה ב' המעשים קיחת המטה והקהלת הקהל לא להפסיק בין הדבקים לכתוב אחרי קיחת המטה כאשר צוהו משמע דלא קאי על הקהלת העדה. ע"כ נ"ל עפמ"ש רש"י בפ' ויקהלו את הקהל אל פני הסלע דקשה איך הי' מקום לכל העדה ע"פ הסלע וכ' רש"י זה אחד מן המקומות שהחזיק מועט את המרובה. ונ"ל דמשה רבע"ה הי' מסופק אם יעשה ה' דברו אשר אמר להוציא מים מצור החלמיש או לא כי אולי ישראל אין זכותם כדאי לעשות להם נס כזה להתנוסס וע"כ לא רצה להכות בפני כל העדה כי אולי לא יוציא ויאמרו ח"ו מבלי יכולת ה' ע"כ אסף אליו רק מקצה המחנה המיוחדים שבעם והם אע"פ שיראו שלא יכול להוציא מים לא יאמרו תש כחו ח"ו כ"א יתלו החסרון בם בשביל חטאם אינם ראויים שיעשה להם הש"י נסים משא"כ אם יעשה זאת בפני כל העדה ולא יוכל יוציאו הם לעז על הש"י. אבל באמת זה הי' חטאו של מרע"ה שלא הי' לו להסתפק בדבר ה' והי' להיות לבו נכון ובטוח בה' הוא אמר ויהי. וזהו המשך הכתובים וידבר ה' אל משה קח את המטה והקהל את העדה כלומר כל העדה. והם ב' צוויים. וע"ז סיפר הכ' ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צוה. כלומר בזה קיים מוצא פי ה' מה שצוהו ליקח המטה אבל בצווי השני והוא להקהיל את כל העדה לא קיים את דברו כ"א ויקהילו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע כלומר שרק אנשים ההם המועטים שיוכלו לעמוד אל פני הסלע אותם הקהיל ומיושב דקדוק רש"י ז"ל ואפשר שזהו ג"כ כוונתו שהחזיק מועט את המרובים כלומר שהיו יחידי סגולה ואף שהם מועטים במנין החזיקו כח רוב בנין שהיו כללות העם. ויאמר להם שמעו נא המורים כלומר אתה שרק אתם החשובים ומורי הוראה בעם אתם רשאים לשמוע שאני מסופק המן הסלע הזה נוציא לכם מים אבל שאר העם אינם רשאים לשמוע את ספיקי

המה מי מריבה אשר רבו בנ"י את ה' ויקדש בם. יל"ד דהו"ל לומר רבו נגד ה' אבל הענין שהרי יש לתמוה על אנשי דור המדבר אשר עין בעין ראו את ה' ועננו נראה עליהם ובכ"ז העיזו פנים למרוד נגדו אף שנענשו כמה פעמים בכ"ז עד שהמלך במסבו נרדם נתן ריחו הלא השכל הישר מתנגד לזה שיוסיפו למרות כבוד עליון אחרי הוכו בכפלים זה כ"פ על נסותם את ה' אין זה כ"א שהש"י הסב את לבם אחורנית למען תתחזק האמונה בה' לדורי דורות בלב האנשים ולא רצה הקב"ה בכל עת ועונה לעשות נסים מחדש ע"כ בחר בדור ההוא והסב לבם אחורנית