לוח ארז חלק ב שמז

בפ' תולדות אלה תולדות יצחק בן אברהם פרש"י יעקב ועשו האמורים בפרשה. וי"ל שע"ז הוסיף אברהם הוליד את יצחק ופי' שע"י זכותו של אברהם הי' יצחק יכול להוליד כמו שפרש"י אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק וכו'. והטעם שהי' עקר בתולדה ורק ע"י זכותו של אברהם זכה להוליד. הוא בשביל שראה הקב"ה שיצא ממנו עשו. שדרשו רז"ל שאמר הקב"ה הא שוא שבראתי בעולמי. ע"כ רנה הקב"ה שטוב שלא יוליד כלל משיוליד ויצא עשו מחלציו. ורק ע"י ריבוי תפלות ועתירות בצירוף זכותו של אאע"ה מלא ה' משאלות יצחק שיוליד. וז"ש ואלה תולדות יצחק יעקב ועשו האמורים בפרשה ובשביל שעשו יצא ממנו ע"כ רק בזכותו של אברהם הוליד וזהו אברהם הוליד את יצחק. אין הפירוש הוליד שילד אותו שהרי כבר נאמר בן אברהם אלא הוליד פירושו שגרם בזכותו שיצחק יוכל להרבות זרעו אחריו ונשמעה תפלתו ע"י שהוא בן צדיק. אלא דלכאורה מדוע לא רצה הקב"ה שיהא עשו בעולם הלא גלוי וידוע לפניו שיקיים מצות כיבוד אב שנשתבח בו כמ"ש ויאהב יצחק חת עשו כי ציד בפיו ואיתא במדרש שהי' חומר קופרא טבא לאבא. ובילקוט תהלים ע"ג דריש ואחר כבוד תקחני מי אחר כבודו של יעקב בעוה"ז כבוד גדול שכיבד עשו את אביו עיי"ש. אך ע"ז י"ל כיון שעשו כפר בכל עיקר התורה אף שקיים מצות כיבוד אב מ"מ אין רוח המקום נוחה ממנו כי אין חפץ לה' בכסילים אשר יעברו בשאט נפש על כל פקודי ה' הישרים ורק באחת יחזיקו בה כדאיתא פ"ק דע"ז ראה ויתר גוים דלא מקבלי שכר על ז' מצות. ולפ"ז אתי שפיר שהי' יצחק אבינו עקר לפי שלא רצה הקב"ה שיצא עשו מחלציו אף שיקיים מצות כיבוד אב. אלא דבמס' ע"ז דף כ"ג ע"ב מוכיח הש"ס ממעשה דדמא בן נתינה נכרי שכיבד את אביו לימים נולדה לו פרה אדומה בעדרו והי' זה שכרו בשביל שכיבד אביו. ומוכיח מיני' דלוקחין פרה אדומה מן הגוי עייש"ה. אלמא שהש"י רוצה באוה"ע ובמעשיהם אם יקיימו מצוה נכבדה כזו שהכרחנו מהא דפרה אדומה נלקחת מן הנכרים שהקב"ה לא יקפח אף שכר אוה"ע אם יקיימו אותה. ולפ"ז כוונת פליאה הנ"ל מבוארת כיון דא"ר בון יצחק אבינו עקר הי' זה סותר לאידך מימרא דר' בון דפרה נקחת מן הגוים כנ"ל

במדרש ויקח אליך לך אני מגלה טעם פרה אדומה ולאחרים חוקה. כתיב (זכרי יד) והי' ביום ההוא לא יהי' אור יקרות וקפאון. הדברים שמכוסים מכם בעוה"ז עתידים להיות צפין לכם לעוה"ב. נראה עפמ"ש באוה"ח פרשת ברכה על הפסוק אף חובב עמים לפרש הכתוב ומלאה הארץ דעה את ה' שלע"ע נמסרו למ"ר רק מ"ט שערי בינה והשער הנ' לא יפתח ונשאר ביד הקב"ה אבל לעתיד לבוא ומלאה הארץ דעה שידעו ג"כ את השער הנ' שהוא לע"ע צפון וטמון את ה' ית' עיי"ש. ועפ"י דבריו ז"ל אפשר ליישב קושיית מהרש"א ז"ל בפסחים כ"ב אהא דאמר התם כיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא פירש והקשה רש"א בח"א למה לא פירש בהגיעו לקרא המוקדם ואהבת את ה' אלקיך מאי בא לרבות. ולהנ"ל י"ל דואהבת את ה' יש לפרש שכל אדם כוסף ומשתוקק לדעת ולבוא בסוד ה'. וזהו ואהבת שתאהוב לידע גם "את" ה' אלקיך מה שנשאר עמו ית' ועין לא ראתה עוד. אבל באת ה' אלקיך תירא אין לפרש כן כמובן ע"כ פירש. ועל דרך זה פירשתי מה שנאמר בפ' משפטים ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם בהקדם מה שפירשתי הפסוק בפ' בשלח ואהרן וחור תמכו בידיו וגו' ויהי ידיו אמונה עד בוא השמש עפמ"ש לעיל (פ' בא) לפרש המדרש בעוה"ז אירוסין בין הקב"ה וישראל אבל לעת"ל יהיו נישואין. ותוכן דברי שבעוה"ז א"א להשכיל אמיתת תוה"ק רק היסוד החזק אשר עליו נשען בית ישראל