לוח ארז חלק ב שמו

ולא תחת המזלות כמו אוה"ע כמ"ש מהרש"א הנ"ל. וכיון שכן שפיר אתה עושה לומד הלכה מפי בשר ודם אחרי שיש התקשרות והתייחסות לדעתו עם דעתך הנשגבה כיחוס החלק אל הכלל. ויש להוסיף נופך שע"כ כינה בנ"א בשם בשר ודם ולא בתואר אחר המורה על פחיתות מעלתו כמו עפר רמה ותולעה וכדומה. אבל אפשר דמרמז בזה ג"כ להנ"ל. אחרי ידענו שהיבש והלא הם דברים מתנגדים זה לזה בטבעם עד שאם יונח דבר יבש בתוך דבר לח זמן מה ימס היבש ויפסד. ובכ"ז ראינו בגוף האדם שהבשר והדם יחדיו ישכנו לנצח ולא ישחית הדם הרטוב ולח את הבשר היבש. אבל הסיבה היא כמו שדגי הים לא יאבדו בהמון מים רבים ואדרבה שם הוא מקור חייתם וכיון שאלו המים הוא מקור ושורש קיומם לא יגעו בהם המים לרעה אף שהם רחוקים זה מזה בטבעם שהם יבשים והמים לחים. כמו כן ותעש אדם כדגי הים אחרי שעיקר חיות בשר אדם הוא ע"י דמו כי הדם הוא הנפש א"כ לא ידעו ולא ישחיתו אחד לחבירו. כמו כן נוכל להמשיל את שכל אנושי עם שכל האלקיי' אף שהם רחוקים זמ"ז כרחוק מזרח ממערב בכ"ז אחרי שאמרנו שמקור שכלנו הוא בגבהי מרומים וחלק מן שכל העליון ית"ש א"כ יחדיו יתאימו ולא יתנגדו זה לזה. ע"כ אחרי שאמרו במדרש שעליונים ותחתונים ברשותך לכוונה הנ"ל הוסיף להמתיק את דבריו ולומר שאתה אומר הלכה מפי בשר ודם. אחרי שהוא בשר ודם שהם ב' מתנגדים ובכ"ז ישכנו לבטח יחדיו בשביל שהאחד מקור חבירו. ע"כ גם שכל האנושי אשר מקורו הערה בשמי שמים עם השכל האלקיי תואמים יהיו למעלה

עוד נ"ל בפירוש ירושלמי הנ"ל עפמ"ד במשנה דעדיות (פרק א' משנה ו') ולמה הוזכרו דברי היחיד לבטלה שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת. ופי' הראב"ד ז"ל הובא בתיו"ט שם. שאם לא יזכרו דברי היחיד הי' סבור המקובל מרבו שקבלו מרבים עיי"ש. ולפ"ז כוונת הירושלמי פשוטה שהי' קשה לו כנ"ל דמאין נדע שאם יזכור חבירו את הדבר הלכה שגם את הנפטר יזכור דלמא לא יזכור אלא את ההלכה בעצמה ולא את האומרה. לזה תי' ירושלמי דבע"כ יזכור גם את בעל השמועה שאמר את ההלכה כיון דכללא הוא יחיד ורבים הלכה כרבים א"כ אם לא ישים אל לבו רק את ההלכה ולא את האומרה ברוב הימים הכל נשכח ויסבור ששמעה מפי רבים ואם יבואו רבים לחלוק עלי' לא יזח ממנה בדעתו שגם הוא שמעה מרבים כמו שאירע באמת לעקבי' במשנה ז' פ"ה דעדיות. ע"כ בע"כ צריך לחקוק על לוח לבו גם את שם אומר ההלכה למען ידע כי דק יחיד אמרה ולא רבים. ואם יבואו רבים לחלוק עליו יבטל דעת יחיד מפני דעת רבים. כנ"ל פשוט וברור. ויש להעמיס זו בכח מאמרם ז"ל כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם כי ר"ש אמר במשנה אחרונה דמס' עדיות. דאין אלי' בא אלא להשוות המחלוקת. וכבר הבאתי דברי עקבי' בן מהללאל שאמר אני שמעתי מן המרובים והם שמעו מן המרובים אני עמדתי על דעתי. ע"כ מי שאינו אומר דבד בשם אומרו אלא אומר ההלכה ההוא מקובלת מפי דבים כמ"ש הראב"ד הנ"ל. ואם רבים יחלקו עלי' אלו ואלו יעמדו על דעתם. ואין קץ למחלוקתו ומרחק ביאת אלי' הנביא זכור לטוב. ע"כ רק מי שאומר דבר בשם אומרו וידעו שהוא דברי יחיד ואם יבואו רבים לחלוק יבטלו דעת יחידאה ויהי' שלום בעולם ובטלה מחלוקת כנ"ל ברור

מדרש פליאה הובא בדמש"א בפרשתנו בשם ס' ישמח משה. א"ר בון יצחק אבינו עקר הי' מחלפא שיטתי' דר' בון דא"ר בון פרה אדומה נלקחת מן הגוים. נראה בכוונתו עפמ"ש לפרש הפסוק