לוח ארז חלק ב שמג

נפל ע"כ מייתי קרא דבכור שהוא הנולד ראשון פטר רחם לאמו ואפ"ה אמרינן דכל ששהה יצא מספק נפל ע"כ כתב רש"י בבכור אדם כתיב כנ"ל

כל תרומת הקדשים אשר ירימו בנ"י לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחק עולם ברית מלח עולם הוא לפני ה' לך ולזרעך אתך. כי כל העולם כולו נידון בזכות התורה כאז"ל אלמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ וכיון שרוב העולם אינם עוסקים בתורה א"כ לא הי' ח"ז לעולם קיום עד חי"י שמצא להם ר"י רפואה מן התורה ואתם הדבקים ב"ה אלקיכם שיחזיקו בת"ח ויהי' מנת חלקם עמם. וכמ"ש לעיל (פ' שלח) לפרש המסורה כי לחמנו הם עיי"ש. והנה המלח הוא לקיום הדבר שלא יסרח ויופסד כמו כן המתנות שנותנים לכהן העוסק בתורה. הוא המעמיד ומקיים את העולם כילו שלא ירופפו עמודיו לנצח. וז"ש ברית מלח עולם. המתנות הם המלח של העולם כי על ידם יעמד חי וקיים העולם כולם. עוד נראה עפמ"ש לעיל (פ' בהעלותך) לפרש מאז"ל ונתתם את תרומת ה' לאהרן הכהן וכי אהרן לעולם קיים אלא מכאן לתחה"מ מה"ת. עיי"ש שפירשתי שממה שנותנים קדשי ה' לבו"ד לאכול מוכח שיהי' תחה"מ בגוף כי גם הגוף יוכל להתקדש ולהתטהר יעו"ש ולפ"ז כאשר מתים יחי' אל אז אהרן וזרעו יחדיו יאכלו כאחד מתרומת הקדשים. וז"ש מלח עולם שע"י המתנות מוכח שהעולם יקויים לעד כי יקומו בתחיי' ועי"ז לפני ה' היינו בעולם התחיי' לך ולזרעך אתך יחדיו תאכלו את תרומת הקדשים

מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה' מכל חלבו את מקדשו ממנו. כי הנותן צדקה לא משלו הוא נותן כ"א מלוה ה' חונן דל שהש"י נתן לעשיר את חלק העני והי' יכול לתת לעני בעצמו רק שרצה הקב"ה לזכות את העשיר כמ"ש רז"ל על הפסוק חסד ואמת מן ינצרוהו וכמ"ש כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וז"ש מכל מתנותיכם כל מה שאתם נותנים לא משל עצמכם הוא כ"א אתם רק תרימו את תרומת ה' מה שהש"י כבר הרים והפריש לצורך העני והטעם מכל חלבו את מקדשו כל מה שאתם מקדשים מחלב שלכם לא מכם הוא כ"א ממנו מהקב"ה

ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ממנו ונחשב ללויים בתבואת גרן וכתבואת יקב. כי לכאורה יפלא שהלויים שומרי משמרת ה' יהיו מוכרחים לנהמא דכיסופא לצפות לשלחן אחרים שעולם חשך בעדו הלא טוב להם אם יגיע כפם יאכלו מהשדה אשר בזעת אפם יעבדו וישמרו אותה ומדוע עשה ה' ככה לעם המקודש הזה שיצטרכו ליהנות משל אחרים. אבל פירשתי לעיל מאז"ל גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושי' שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכי' מאושר. כי מה שבעינינו ראינו שרוב העוסקים בתורה יצטרכו לקבל מנת חלקם מהבלתי עוסקים בה. לא לחרפה יחשב להם. כי התורה גדולה כ"כ שהיא בעצמה הי' יכולת בידה לתת חיים לעושי' כמ"ש עץ חיים הוא למחזיקים בה. אבל הש"י עשה כן שיצטרכו לתמיכת אחרים שעי"כ ותומכי' מאושר שיגיע גם לתומכיהם ומחזיקים בידם חלק מהאושר המתוקן להעוסקים בתורה הק'. כמו כן הוא אצל הלויים לא שהלויים צריכים להחזקת הישראלים אדרבה הלויים הם עיקר מורידי השפע לישראל ומהם הכל ומידם נותנים להם. ומה שישראל מחזיקים ללויים הוא שעי"כ יהי' גם לישראל אשר לא יגעו לשרת בקודש חלק ונחלה בקודש חלק ונחלה בקדושת הלויים. והמופת ע"ז אם הישראל היו נותנים ללויים רק בתורת צדקה חן וחסד כאשר רגילים לתת מלחמם לדל אז מה דרכו של עני בפרוסה היו רשאים ליתן להם הפחות והדל נמבזה ונמס מותרות שלחנם. אבל השם לא כן צוה כ"א בהרימכם את חלבו ממנו כל נתח טוב וכתף מן המובחר צריך ליתן לכהן וללוי בשביל שבאמת הכל של הלויי' והישראל ניזון רק בזכותם. ע"כ כמו שהעבד ירים לאדוניו