לוח ארז חלק ב שמב

אמרי' כן כנ"ל נכון ואמת. ואפשר ליישב בזה שמקשים המפ' דאיבעיא להו אי הלכה כרשב"ג או לא וקשה כיון דרבים פליגי עלי' כדאיתא ביבמות פ' ובתוספתא א"כ מ"ט נפסוק כוותי' וגם אשמואל גופי' קשה מנ"ל לפסוק כיחיד רשב"ג נגד רבים החולקים. ולהנ"ל י"ל דפלוגתא דרשב"ג ורבנן תליא בפלוגתא דר"א וחכמים הנ"ל בבכורות דלרבנן דלא מקשי פ"ח לבכור אדם שפיר איכא למימר טעמא דקרא משום ספק נפל משא"כ ר"א דמקיש סובר כרבנן דהכא דטעמא דקרא ע"כ לאו משום נפל דהא מקשינן. ולפ"ז שפיר איבעיא להו אי הלכה כרשב"ג נהי דרבנן דתוספתא פליגי עליו מ"מ הלא לרבנן דבכורות הוא כוותייהו ופשיט שמואל דהלכה כרשב"ג כיון דרבנן דבכורות דלא מקשי סברי כוותי' כנ"ל. ומה נחמד ליישב בזה ע"ד פלפול דברי רי"ף התמוהין דמייתי ברייתא דספק בן ז' או ח' אין מחללין את השבת. ותמה הטור וכל הראשונים הלא בש"ס מוקי לה אליבא דר"א דאמר מכשירי מילה דוחה את השבת וזהו דוקא בודאי ולא בספק. וכיון דקיי"ל דמכשירי מילה אף בודאי לא דחי ומילה עצמה אף בספק מותר מכח ממ"נ דמתתך בבשר בעלמא. ותירץ בב"י וכ"מ דרי"ף סובר דתירוץ הש"ס אינו אלא דיחוי ובאמת אינו רשאי למוהלו ממ"נ עיי"ש. ולאחר כל התירוצים עיי' ק"נ אכתי קשה מנ"ל לרי"ף לדחות תירוץ מפורש שבש"ס. ולהנ"ל נכון כיון דהכרחנו דלר"א דבכורות דמקייש ע"כ אין הטעם בפדיון משום ספק נפל א"כ הדרינן לכללין דאזלינן בתר רובא בכה"ת כמשה"ק תוס' יבמות בכורות וחולין דלרשב"ג בע"כ התורה גזרה הכי דלא נלך בתר רובא דבני קיימא משא"כ לר"א לא חידשה התורה בפדיון דין דלא ניזול בתר רובא דהא סובר אף בפטר חמור בעינן ל' יום וכיון שכן פשיטא דאזלינן בתר רובא לענין חשש נפל כמו בכה"ת. א"כ קשה מאי משני הש"ס דלר' אליעזר ספק מכשירין אינם דוחים שבת וקשה מ"ט לא נלך בתר רובא וליישב זה צ"ל דהמעיין ספ"ק דבכורות שם יראה דרבא חידש זאת דלר"א דמקייש לענין חיוב אחריות מקיש ג"כ לענין ל' אבל ר"נ ור"ש דמשנו שם שינויא אחרינא ס"ל דר"א לא אקיש רק לענין חיוב אחריות עיי"ש בריט"א. ולפ"ז הנך אמוראי דשמעתין דמוקי הברייתא לענין מכשירין ואליבא דרבי אליעזר סברי כר"נ ור"ש דלא מקשינן פ"ח לאדם וא"כ גם ר"א מצי סבר כרשב"ג דלא אזלינן בחשש נפלים בתר רוב א"כ שפיר משנו דברייתא איירי לענין מכשירין ואליבא דר' אליעזר ובספק לא דחו מכשירין דלא אזלינן בתר רובא לענין נפל. משא"כ למסקנא דקיי"ל כרבא דבתרא הוא וא"כ אליבא דר"א גם לענין ל' מקשינן וא"כ סובר ר"א כרבנן דרשב"ג דאזלינן בתר רובא וא"כ אף בספק דוחין מכשירין. שפיר הכריח הרי"ף ז"ל דלמסקנא נדחה הך תירוצא. כנ"ל פרפרת נאה בישוב דברי הרי"ף ז"ל עוד נ"ל בדברי רש"י הנ"ל כי לכאורה יש לדקדק ארשב"ג דיליף מקרח ופדויו מבן חדש דכתוב בבכור שהוא בפ' במדבר ולא הביא קרא מוקדם דערכין בפ' בחקתי דמבואר דנפל אינו נערך ואפ"ה גלי קרא דמבן חודש ומעלה נערך אלמא דלאחר ל' יום מבורר שאינו נפל דאל"כ א"צ ליתן ערכו וצ"ע על המפרשים שלא העירו בזה. והנה בתשובת הגאון מהר"י אסאד ז"ל חאע"ז סי' קמ"ד קמ"ה חקר כמי דאמרינן הוחזקה זו לנפלים ה"נ י"ל להיפך אם הוחזקה כבר להוליד בני קיימא יש כאן חזקה שגם זה הוולד הנידון הוא ב"ק ולבסוף העלה דלא אמרינן כן עיי"ש. ולפ"ז י"ל שבא רש"י ז"ל ליישב קושייתי הנ"ל למה לא מייתי מקרא דערכין הקידם ע"כ כתב רש"י בבכור אדם כתיב כלומר דאי מערכין הוה מוקמינן קרא דמבן חודש היינו כשכבר ילדה אם הנערך מקודם והוחזקה להוליד בני קיימא משא"כ אם לא ילדה עדיין דאין כאן חזקה מנ"ל דל' יום אהני להוציא מחשש ספק