לוח ארז חלק ב שמא

בפ' ויקרא הפסוק ונפש כי תחטא בשגגה מעם הארץ בעשותה בשגגה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה עיי"ש. והנה עדת קרח אם חטאו בגופם מחמת תאוות הכבוד לא היו זוכים שמחתותיהם יהיו צפוי למזבח הקדוש אבל אחרי שכוונתם הי' שגם הם יזכו להקריב א"כ חטאו בנפש כנ"ל ע"כ זכו שמחתותיהם יהיו צפוי למזבח וז"ש את מחתות החטאים האלה בנפשותם יעשו אותם צפוי למזבח על שלא חטאו רק בנפש ולא בגוף כנ"ל והטעם כי הקריבום לפני ה' ויקדשו שהם היו רוצים להקריב לפני ה' למען יהיו קדושים אבל עכ"פ יהי' זכרון לבנ"י למען אשר לא יקרב איש זר שגם מצוה ועבודה כשהיא שלא במקומה חטאת היא לא תרצה

ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרוכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם. כי מצינו באוה"ע שכהניהם ישימו המשרה על שכמם וביד חזקה הנקרא טהעאקראטיע בלשונם ימשלו על העם אבל לא כן עמנו שלומי אמוני בנ"י הכהנים רק שלוחי דרחמנא שפתי כהן יורו דעת ותורה יבקשו מפיהו ולא ישתרר על העם גם השתרר חלף עבודת הקודש כ"א עבודתו תהי' רק דרך מתנה מבלי קחת שבט מושלים בידו עבור עבודתו. ע"כ רק בבואו אל הקודש פנימה לשרת לפני ה' רק אז הי' הכהן לכל דבר שבקדושה וקדשתו להיות ראש וראשון אבל בצאתו החוצה והי' כעם ככהן אין חילוק בינו לשאר העם ואינו רשאי לבקש גדולה לעצמו. וז"ש ואתה ובניך אתך לא תטלו גדולה לעצמכם להיותכם ממלכת כהנים שגם בענייני המדינה יהיו דאש המדברים כ"א רק תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח בענייני המזבח והקרבנות כהנים אתם ולא לשאר עניינים ורק למבית לפרוכת כ"ז שאתם בהיכל הקודש פנימה רק אז ועבדתם אבל לא בחוץ ואחרי שלא תבקשו שררה וממשלה עבור כהונתכם עי"כ רק עבודת מתנה אתן את כהונתכם מה שאתם עובדים בקודש הוא רק מתנה מבלי שתשתדלו ע"י הכהונה להיות מושלים בקרב תבל

ופדויו מבן חודש תפדה. במס' שבת דף קל"ה יליף רשב"ג כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל שנאמר ופדוין מבן חדש תפדה ופרש"י ופדויו מבן חודש תפדה בבכור אדם כתיב. ולכאורה פירושו אך למותר דזיל קרי בי רב הוא נייתי ספר ונחזי דבבכור אדם כתיב. ונ"ל בכוונתו עפ"י שיטת רש"י ז"ל בבכורות מ"ט דטעמא דקרא דפדיון דוקא בבן ל' הוא משום ספק נפל. ותוספות הקשו עליו. ובמל"מ הלכות איסורי מזבח וברי"ט אלגזי ספ"ק ופ"ח דבכורות פירשו דבריו דיליף כן מדברי רשב"ג דע"כ טעמא דקרא משום ספק נפל דאל"כ היכי יליף מיני' אלא משום דלא בקיאים בכלו חדשיו לא חילקה התורה ואמרה בכל גווני בעינן ל' יום עייש"ה. והנה בסוף פ"ק דבכורות איפלגו ר"א ורבנן אי מקשינן פטר חמור לבכור אדם לענין הפריש הפדיון ונאבד אי חייב באחריותו ומסיק שם רבא כמו דמקיש ר"א לענין חיוב אחריות פטר חמור לבכור אדם ה"נ מקשינן דבפטר חמור בעינן דוקא ל' יום עייש"ה. ולפ"ז קשה לכאורה היכי יליף רשב"ג מפדיון וסובר דטעמא דקרא משום נפל בעינן ל' יום הלא חזינן דאף בפטר חמור דהוא בהמה ויוצאת מסתמא מחשש נפל בח' ימים כמו בהמה טהורה וכ"כ ריט"א שם ואפ"ה מקשינן לבכור ארם דבעינן לי יום אלמא ע"כ דגזרת הכתוב הוא ולא מחשש נפל. אלא דלא קשה מידי דרשב"ג סובר כדקיי"ל כרבנן דפליגי אר"א ולא מקשינן פטר חמור לאדם ובאמת מצותו לאלתר והכי קיי"ל. א"כ שפיר איכא למימר דטעמא דבכור אדם מחשש נפל הוא. וזה כוונת רש"י בלשונו הצח דיהיב טעמא למילתי' דרשב"ג דע"כ סובר שפיר טעמי' משום ספק נפל כיון דרק בבכור אדם ולא בבהמה