לוח ארז חלק ב שלח

אמר הקב"ה כשנהרג ר"ע שתוק כך עלה במחשבה לפני היינו שנברא ע"י מחשבה ע"כ הקב"ה מדקדק עמו עייש"ה וכ"כ התו"ח. ראינו מזה ג"כ כי המחשבה היא יותר במעלה מהמעשה. ונ' דה"ט שכללו חז"ל ין עונשין מן הדין וכבר כתב המהרש"א ז"ל משום כיון דהדבר חמור יותר מהלמד ע"כ אולי אין די עונשו בזה ולהנ"ל יש להסביר הדבר דהצווי שציוה הקב"ה להדיא הוא דיבור וחשוב קצת כמעשה אבל הקל וחומר שלא אמר הקב"ה בפירוש אלא שלמדין מסברא אם הקל כך עאכו"כ החמור א"כ הוא רק במחשבת הבורא ית' שגם הוא חשב כן ומילתא דאתיא בק"ו לא טרח וכתב קרא להדיא וכיון שהדין הנלמד במדת ק"ו הוא נתפס במחשבת הבורא ית' לבד ולא יצא אל הפועל ע"י דיבורו א"כ הוא חמור יותר ולא די לו בעונש המפורש כמ"ש בשל"ה שע"כ מדקדק עם הצדיקים בשביל שנבראו רק במחשבה כנ"ל. והנה בחולין פא"ט אמרו כשאמר הקב"ה ועץ פרי עושה פרי למינו נשאו דשאים ק"ו בעצמן ומה עצים שאין דרכם לצאת בערבוביא כך אנו עאכו"כ וע"ז אמר שר העולם ישמח ה' במעשיו עיי"ש וצריך להבין סלא ראינו מזה שהארץ רצתה לעשות רצון קונה ועשתה אף מה שלא נצטוה בפירוש רק נלמד מק"ו ולמה במה שאמר הש"י בפירוש ועץ פרי שיהי' טעם עצו ופריו שוה לא עשתה כן ולא הוציאה רק עץ עושה פרי אתמהה ובע"כ צ"ל ע"ד שארז"ל לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה אלא להורות תשובה. כמו כן הארץ רצתה להורות שקל וחומר חמור מהאמור בפירוש והטעם כנזכר מפני שמחשבה עדיפא ע"כ בכוון עברה על צווי המפורש וקיימה מה שלא נלמד רק מק"ו כנ"ל. וכיון שמקרא זה דדשא ועשב שלא נאמר בהם למינו ועץ שנאמר בו עץ פרי מוכיח דמחשבה עדיפא וחמורה. אמר המדרש ע"ז הה"ד ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש היינו דתחלה אינו מכפר רק על המעשה ע"כ צריך מעשה האכילה לתקן ואח"כ ביום הכפורים הוא לכפר לפני ה' על המחשבות כיון דמוכח מראשית הבריאה דמחשבה עדיפא ממעשה ע"כ אחרון אחרון חביב כנ"ל. ועפ"י הכלל דאחרון חביב פירשתי מדרש פליאה הובא בדמש"א פ' משפטים ובס' פרי העץ. בשעה שאמר הקב"ה אם בגפו יבוא בגפו יצא אמרו מה"ש לפני הקב"ה א"כ למה צוית למחות זכר עמלק ואם תאמר בדין הוא א"כ למה בא אדה"ר על כל חי' ובהמה ואם תאמר בדין הוא א"כ למה צוית להביא בכורים. ומובא גם בס' ישמח משה. ולחומר הנושא נ"ל עפמ"ש באוה"ח לפרש אם בגפו יבוא שיבוא לארץ בכנפים המגינים והמה מצות ומע"ט אז כשיבוא העת ויציצו מעיר כעשב הארץ ויחיו מתיך בגפו יצא אותם כנפי המצות יגינו עליו לע"ל ומכלל הן אתה שומע לאו עיש"ה. וכיון שעמלק חטא ונלחם נגד ה' בודאי אין לו כנפים המגינים עליו וממילא יכרת מארץ החיים בזה ובבא כמ"ש ע"ה אין להם תחיי' אם לא כשמחזיק ת"ח והובא ג"כ לענין זה באוה"ח שם. לפ"ז הקשו כיון שאמרת בגפו יצא ממילא משמע שמי שאין לו כנפים המגינים הי תורה והי מצות דמגנו עליו א"כ למה צוית למחות זכר עמלק הלא מעצמו ימח שמו ונמח זכורו. אלא שי"ל כמו שהקשו אמצריים למה נענשו הלא הקב"ה הוא צוה ויעמדו לשטן לבני ישראל כמ"ש הרמב"ם והראב"ד ז"ל בהלכות תשובה א"כ גם עמלק אולי הקב"ה צוה עליו להיות שבט אפו על אשר רפו ישראל ידיהם מד"ת. וא"כ אין מגיע לו עונש כ"כ כי בדין שמים עשה מה שעשה א"כ שפיר הוצרך הקב"ה לצוות למחות את זכרו. אלא שאי אפשר לומר כן שא"כ לא הי' לו לעמלק בחירה כיון שהוא מוכרח להרע עפ"י גזרת השם. והיא קושיא הידועה מסתירת הידיעה ובחירה עיי' רמב"ם שם וכיון שכל עיקר מעלתו של אדם על כל היצורים הוא על שכל היצורים הם מוכרחים במעשיהם ורק