לוח ארז חלק ב שלו

בקר ויודע ה' את אשר לו. במדרש. אמר להם משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם לערב יום ולילה, שנאמר ויהי ערב ויהי בקר ויבדל אלקים בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך כך הבדיל ישראל מן האומות שנאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי וכך הבדיל זאת אהרן שנאמר ויבדל את אהרן להקדישו בקודש קדשים. יש לומר כוונתם ז"ל כי בין היום והלילה יש עוד הבדל והוא בין השמשות ולא יבוא היום תיכף אחר הלילה והלילה תיכף אחרי היום. וע"ז נאמר המאיר לארץ ולדרים עלי' ברחמים. כי העולם לא יכול לקבל מיד אחר חשכת לילה אור בוקר אור לא עבות ונוגה שביב שמש כי האור הגדול הבא עליהם פתאום תיכף ומיד אחרי החשך יכאיב וישחית מראה העין וכן להיפך. ע"כ הש"י ברחמיו גבולות חלק בעולמו היינו הגבולות החיצונות הוא הלילה הגמור והאור הגמור לא יהיו תכופים יחדיו כ"א יוחלק זה מזה שנאמר ויבדל אלקים בין האור ובין החשך. היינו בין האור האמיתי והחשך האמיתי היתה עוד הבדלה והוא בשביל תשמישו של עולם דאל"כ לא יוכלו לשמש וליהנות מאורו. ורבינו בחיי' ז"ל כ' על פ' נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו שא"א לבנ"א לבוא לידיעת ה' בב"א כ"א מעלה מעלה ילך לאט לאט עדי יגיה כאור חשכו והוא כמו שמאיר השחר לא בפעם א' יזרח כ"א לאט לאט כן יהי' ידיעת הש"י ובזה נסתלקה טענת קרח מעל מרע"ה ואהרן ע"ה שאמר כי כל העדה כולם קדושים וגו' ומדוע תתנשאו כי האמת אינו כן שכל העדה לא תוכל להיות כולה קדוש כ"א ילכו מעלה וע"כ הראשים כמו משה ואהרן הם יהיו להם למופת למען ילמדו ממנו ליראה את ה'. וכמו כן ישראל בתוך העמים המה ג"כ לאנשי מופת אליהם כי ידע הש"י שכל העולם כולו לא יוכלו לקבל האור בב"א ע"כ הוצרך לנטל ולנשא את ישראל שהם יהיו קודש קדשים ומהם ילמדו האומות וכן יעשו וע"ז נאמר ואבדיל אתכם מן העמים והטעם להיות לי. הכוונה שעי"ז גם העמים ידעו ויכירו לעתיד את גדלי אבל אם לא היה גדולת ישראל מכל העמים לא הי' להם ממי שילמדו העמים. וכמו כן הוא באהרן הוא צריך להיות קודש קרשים למען כל בית ישראל בעתיד יהיו ק"ק

ועד"ז הנז' שצריך שתהי' ההשגה בהדרגה ממטה למעלה הנה מקום אתי לגלות טפח בפי' מדרש פליאה הובא בי"א ערך ר"ה ויו"כ אות קכ"ד וז"ל ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ועץ עושה פרי למינו הה"ד ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב. כי ממה שמצווים אנו לאכול בעיו"כ ואח"כ להתענות ביו"כ ג"ז מורה לנו הדרך אשר נלך בו מחיל חל חיל שמתחלה צריכין אנו לקדש א"ע במותר לנו שלא לפרוש מתענוגי עולם כ"א לאכול וליהנות מטובו ולהתקדש במותר ואח"כ כשכבר השלמנו א"ע בזה אז נוסיף לילך למעלה בקודש לפרוש מכל מחמדי תבל וע"ז מורה יוה"כ שאנו דומים למלה"ש שאין בנו אכילה ושתיי'. והנה הגרמ"ל מלבים ז"ל פי' שמתחלה אמר הקב"ה תוציא הארץ דשא שהוא הפחות שבירק השדה רק מאכל בהמה ואח"כ עשב מזריע זרע שהוא גבוה ממנו במעלה ולבסוף עץ עושה פרי שהוא המובחר שבצומח ובזה להורות נתן הבורא ית"ש שכל דבר צריך להעלות ממדרגה למדרגה עיי"ש וא"כ לא נפלא הוא ממנו כוונת המאמר כמו שבבריאת העולם למדנו דעת ללכת לאט לאט מן הקודם להמאוחר כ"כ ביו"כ רמז לנו ג"כ כזה שמתחלה ועניתם בט' לחודש ע"י אכילה לש"ש ואח"כ בעשור לחודש השביעי תענו ע"י מניעה לגמרי מתענוגי והנאות העוה"ז

באופן אחר נ"ל בכוונת מדרש פליאה הנ"ל עפמ"ד בפ"ק דר"ה אני ה' קודם שיחטא ולאחר שיחטא וכתב הרא"ש ז"ל