לוח ארז חלק ב שלב

אז הוא ג"כ יניח את מקומו זהו לעד שהוא חוטא בנפשו. כי אם רק גלי התאות שטפוהו אז היו בעוכריו גם מן קדמת דנא. אבל אחרי שמקדם ירא את ה' ולבסוף עזבו מזה ראי' שרק משחית בנפשו הוא. וזהו הניעור בלילה אף שסביבותו לילה וחשך התועבות ישופהו בכ"ז הוא ניעור משינתו שינת האולת בחשבו שבקרב ימים מועטים יארחו עמו אחרים לחברתו אבל אחרי רואו שמהלך בדרך יחידי ואין מי שעומד אצלו לסייעו אומר מה זה אשאר אנכי לבדי להלחם נגד המוני המונים ע"כ גם הוא מפנה לבו לבטלה לעשות המזימתה זהו מופת שבנפשו הוא חוטא ומתחייב ולא רק בגופו מחמת תאוה

ועשו להם ציצית וגו' בילקוט על כנפי בגדיהם לדורותם לדור תם ואין תם אלא יעקב שנאמר ויעקב איש תם יושב אהלים הכוונה כי לכאורה למה הוצרך הכתוב לומר גבי ציצית לדורותם אחרי שהוא חובת הגוף פשיטא שהיא נוהגת לעולם בין בארץ בין בחו"ל וי"ל לפמ"ש ברש"י ז"ל פ' קרח שהלביש אותן טליתות שכולן תכלת וא"ל זו חייבת או פטורה היינו שחשב אחרי שכולן צדיקים אינם צריכים לאות שעל ידו יזכרו מצות ה' ה"נ אחרי שכל העדה כולם קדושים מדוע תתנשאו על קהל ה'. ולפ"ז הוה ס"ד לענין ציצית שצדיק כזה שבלא"ה זוכרים מצות ה' לא יהיה חייב בציצית קמ"ל לדורותם דלעולם הם חייבים. וז"כ הילקוט לדורותם למה לי אלא לדור תם דאע"ג שיהיו אנשי הדור תמימים יראים ושלימים וחרדים על דבר ה' אפ"ה צריכים לזכירה זו דציצית. והטעם באמת אף שהם תמימים בכ"ז אין הקב"ה משרה שמו על הצדיקים בחייהם באשר הוא אדם אינו בטוח שלא ישלוט בו יצה"ר ע"כ צריך לזכירה. והראי' מיעקב אע"פ שנאמר בו איש תם מ"מ הי' יושב אוהלים נע ונד בארץ והטעם כאמרם יזכור לו יום המיתה להכניע את יצרו וכמ"ש זאת התורה אדם כי ימות באהל כלומר התורה מודיעה לנו שאם האדם ימות לא ימות רק באהל שנטה בארץ דרך ארעי אבל בעוה"ב שם ביתו אשר ישב בו ימים. אלמא שגם יעקב אע"ה שהיה איש תם בכ"ז הוצרך לישב באהלים לכוונה הנ"ל וא"כ שפיר מוכח שאף לדור תם צריך מצות ציצית לזכירה. ועיי' מג"א סוף הלכות ציצית פי' ילקוט הנ"ל. עוד י"ל ע"פ מה שהעירו תוספות בקידושין בסוגיא דמ"ע שהז"ג למה יהיו נשים פטורות מציצית אליבא דכ"ע אף אם נימא כלי קופסא חייבין בציצית עיי"ש. לזה י"ג עפמ"ד במשנה דנדרים שלא נקרא אאע"ה תמים עד שמל א"כ אשה דלאו בת מילה לא נקראת תם ועיי' מג"א ה' יוה"כ לענין הדלקת נרות. וז"ש הילקוט ועשו להם ציצית לדורותם רק לדור תם היינו אנשים זכרים שרק איש נקרא תם שנאמר ויעקב איש תם אלמא דוקא איש מקרי תם

ועשו להם ציצית וגו' נ"ל לפרש פ' ציצית עפמ"ש בארצות החיים להגאון מלבים זצ"ל סי' ט' ס"ק מ"א בשם הרדב"ז שחקר מאין הי' להם במדבר תכלת אחרי שתכלת מחלזון העולה מן הים א' לשבעים שנה. ואפשר דה"ט דהרמב"ם בה' כלי המקדש פ"ח כ' דתכלת של בגדי כהונה הי' צבוע כמראה השמים ותמה במל"מ למה לא כתב שצריך לחלזון כמו בציצית. ולהנ"ל אפשר דסובר כקושיית רדב"ז הנ"ל דבמדבר לא הי' להם חלזון ואפ"ה נעשו בגדי כהונה ובע"כ דלא צריך לחלזון דוקא. או אפשר משום קושיא הידועה הלא לא הוכשרה למלאכת שמים אלא טהורים בלבד עיי' ח"ס או"ח. ע"כ סובר דציצית מותר משא"כ כלי הכהונה דבאים לפנים צריך דוקא לבוא מן הטהור. והנה אם נחליט דבמדבר לא הי' להם חלזון ולא תכלת בע"כ צריך לומר כמו בזה"ז שאין אנו יכולים לקיים מצות תכלת ושאר מצות התלויין בארץ ורק הוא ע"ד אז"ל נאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה ה"נ כיון שרצונם לעשות תכלת רק שאין סיפוק בידם מחשבה כמעשה. וז"ש ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם