לוח ארז חלק ב שלא

המאמר בשעה שאמר הקב"ה לאדה"ר קוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות עיי' לעיל (פ' בראשית) וז"כ הילקוט שהקב"ה מראה להם בעוה"ז מתן שכרן לע"ל בעוד בחיים חייתם רואים בעיני שכלם כי ע"כ מתוקן להם שכר לע"ל. מה טעם כי עתה שכבתי ואשקוט רק עתה אחר שנפרדתי מזה העולם ושכבתי עם אבותי אז אשקוט מיגיעי משא"כ כל ימי חלדי לא אשקוט ולא ינוחו יגיעי כח. ישנתי אז ינוח לי ולא מקודם זהו מופת חותך על עוה"ב. משא"כ ר' אבהו כד דמך אתחזי לי' וכו' כלומר שכ"ז שהי' בחיים חייתו לא השיג גבורת המופת שהיגיעה מורה על שכר נצחי ע"כ אמר ואני אמרתי לריק יגעתי להבל ותהו כחי כליתי כלומר הי' בעיני דבר דיק והבל ותהו מה שהוצרכתי לכלות כחי וליגע כל היום ולא הבנתי טעמו של דבר אבל עתה אני רואה כי הסיבה היא כדי שאדע כי משפטי את ה' ופעולתי לפניו תבא

כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת הנפש ההיא עונה בה י"ל עפמ"ש בילקוט ומד"ר אסתר בפסקא אם על המלך טוב. אמר משה רבינו למרדכי אם בטיט נחתמה הגזרה תפלתנו נשמעת ואם בדם היא חתומה מה שהי' הוא ובילקוט הגירסא אין לה תקנה והיינו הך. ונ"ל ע"פ הגמרא דמגילה אחשורוש רב ושמואל חד אמר כל מי שרואהו אומר אח לראשו וחד אמר שבימיו הושחרו פניהן של ישראל כשולי קדירה ופירשתי פלוגתתם אי אמרינן דמה שהשתחוו לצלם לא עשו אלא לפנים מעשה קוף בעלמא ולבם בל עמם או שבגדו ח"ו באלקי ישראל וגם בלבם זנו אחרי אלהי נכר. וידוע כי מקום המחשבה והשכל הוא בראש. וז"ש שאמרו ישראל אח לראשו היינו שהי' להם שרץ במוחם לתור בלבבם הזונה מעל אלקיהם. והנה הקדירה הנשחרת ע"י האש אין השחרות יורד לעובי הקדירה רק פני' החיצון שזפתה חום האש אבל בפנים היא נקי' כמקדם. וז"ש שהושחרו פניהם של ישראל רק חיצוניותם של ישראל נכתם מעוונות כמו שולי קדרה שאינה מושחרת רק בחוץ ולא בפנים. ולפ"ז אם לא הי' החטא אלא בגופם שהשתחוו לצלם אבל לבם ונפשם לא התערב בעבודתם א"כ רק החומר חטא ויש תקנה בתשובה קלה ותפלתם תקובל ברצון. וז"ש אם בטיט היא חתומה אם גזר דינם רק על מעשה טיט חומר יש תקנה אבל אם בדם היא חתומה שגם הדם הוא הנפש התערב בחטאם אז אין תקנה ח"ו. והנה החילוק בין חוטא בגוף לבין חוטא בנפש כי הראשון בראותו איש ירא ה' הכובש את יצרו לא לבד שלא יבזהו אלא עוד כבד יכבדהו על אשר לו יתר שאת ועוז לכבוש ביד חזקה את הצר הצורר היצה"ר. אבל מי שיש לו שרץ במוחו ובנפשו הוא חוטא זה יבזה ויחרף את הירא ה' וכבודו בקלון ימיר וישימהו ללעג וקלס. וז"ש כי דבר ה' בזה לזה אין לו עוד תרופה למכתו הנמרצה כ"א לגמרי יכרת מארץ החיים. ונתן הכתוב טעם לזה כי חטאו אינו בגוף וחומרו הוא עוכרו מהסתפח בנחלת ה' כי אם עוונה בה בנפש עצמה והנפש החוטאת היא תמות ולמכתה לא כנקל יגהה מזור. וכבר כתבתי מזה קצת לעיל פ' נח ועיי' פ' ויגש שפירשתי בזה מאז"ל שאלו לנבואה חוטא מה עונשו עיי"ש. ועד"ז פירשתי המשנה באבות הניעור בלילה והמהלך בדרך יחידי ומפנה לבו לבטלה הרי זה מתחייב בנפשו דהנה יש בני אדם שמתחלה הם עומדים על מעמדם לעבוד את ה' בכל מאמצי כחם אף שהם במקום שכל סביבותיהם עזבו את קדוש ישראל בכ"ז הם עומדים על מעמדם בחשבם שלעת מצוא עוד יתחברו עליו ריעים ולא יהי' יחידי אבל בראותו שתקותו נשארה מעל ולא יתחברו אליו יקוץ להיות עוד יחידי ועוזב את מקומו להיותו אחרי רבים לרעות ולנטות אחריהם. והנה זהו ג"כ מופת חותך שאין חטאו מחמת גופו כי גברו עליו תאותיו שאם כן גם מתחלה לא הי' יכול לעמוד נגד יצרו. ואחרי שמתחלה הי' כאיש גבורתו ולסוף שרואה שנשאר גלמוד