לוח ארז חלק ב של

ה' וללמדם מצותיו ותורותיו כאמרם על הנפש אשר עשו בחרו. וזה י"ל כוונת הכתוב בתהלים אל תירא כי יעשיר איש כי ירבה כבוד ביתו כי לא במותו יקח הכל וגו' כי נפשו בחייו יברך ר"ל שלא יירא פן כבר קיבל כל שכרו משלם בעוה"ז ויאבד טוב הצפון לעוה"ב. כי לא במותו יקח הכל עדן לא לקח הכל והטעם כי נפשו היינו נשמתו אשר רק תבורך ממצות ומע"ט אותה בחייו ע"י חייו בברכה והצלחה יברך כי עי"ז יגמול חסד עם נפשו. וז"ש לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך ואל תדאג פן עי"ז שנשתלחה ברכה בדגנך ותירושך יקופח לך משכרך בעוה"ב. ונתן הטעם לזה א' כי כבר רצה האלקים את מעשך זה המעשה עצמו שקבלת הנאה מעוה"ז כברכת ה' הוא רצוי לפניו ית'. ועוד בכל עת יהיו בגדיך לבנים הכוונה כי ידוע שהמדות מכונים בשם בגדים כי הם כתנות אור לאדם. והנה נסיון העושר הוא אחד מן הנסיונות הגדולים כמ"ש ריש ועושר אל תתן לי. וזהו הכוונה שהש"י נותן לך העושר שעי"ז בכל עת אם גם שמנת עבית לא תבעט ליטוש אלוה עושך לומר כחי ועוצם ידי עשה לי חת החיל הזה כ"א יהיו מדותיך לבנים נקיים וטהורים מכל חלאה וכתם. ועוד כי המפרשים כתבו שלכך ניתן שמן המשחה אצל הארון לרמוז כי הארון הוא התורה והתורה היא תבלין ליצה"ר שעל ידה יכול לגבור ביד רמה על המלך זקן וכסיל השוכן בקרב האדם. וזה נרמז בשמן המשחה אשר בו נמשחים המלכים המושלים ושולטים ביד חזקה על העם אשר תחת ירם. וז"כ הכתוב ושמן על ראשך אל יחסר שהש"י נותן לך העושר כדי שתלמד להשתרר על יצרך הרע אשר ברוב עשרך יסיתך למלאות תאוותך הבהמית ואתה בידך החזקה תשים במו פיו מחג ורסן עדיו לבלום ועי"ז שוב תקבל שכר מחדש. וזה י"ל הפסוק לכו ואכלו משמנים ושתו ממתקים ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם היינו שהקב"ה שש במעוזכם ובגבורתכם כשאתם נהנים מעוה"ז עפ"י התורה כאמור למעלה. ובדברי הילקוט הנ"ל דס"פ חיי שרה אמרתי עוד וז"ל הילקוט. כל מתן שכרן של צדיקים מתוקן להם לע"ל ומראה הקב"ה להן עד שהן בעוה"ז מה שהוא עתיד ליתן להם לע"ל ונפשם שביעה משל למלך וכו' מה טעם כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי כד דמך ר' אבהו חזי י"ג נהרין דאפרסמון אמר אלין דמאן אמרו לי' דאבהו אמר ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי כליתי אכן משפטי את ה' ופעולתי את אלקי. הכוונה כי רוב המון אינם רואים בעיני שכלם חיי עוה"ב כי אומרים אדם כחציר יבש וכציץ נובל תצא רוחו ישוב לאדמתו. אבל באמת אינו כן אלא אחרי המיתה אז מתחיל באמת עולם הגמול והוא עולם החיות. ומי שמשיג את זאת ודאי ברכה וטובה גדולה היא לו וישחק ליום אחרון כי יבוא וישיש כי ימצא קבר. ע"כ ברכו החכמים לר"א באמרם עולמך תראה בחייך שכ"כ תרבה השגתך עד שבחייך חיי האנושי תראה עוה"ב בעין שכלך וחומרך לא יכסה ממך אור בהיר. והנה המופת שעוה"ז הוא רק כפרוזדור לפני עוה"ב הוא מאחר שידענו שהקב"ה הוא טוב וממנו לא יצא רק טוב ואנו רואים שכל הדברים יגעים תמיד הולך האדם בזעת אפו ובעמל יגיעות ובדאגות מצקות להכין לו פרנסתו ומחיית אנשי ביתו ואם תכלית זה העולם לא ניתן לבנ"א אלא ליהנות בו היתכן שה' הטוב יברא את האדם שלא יגיע למה שהוא עיקר תכליתו רק ע"י יגיעה ועבודה רבה. אלא בע"כ שהש"י רצה להראותנו כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כ"א הוא רק טפל וע"כ אינו בא לו אלא ע"י יגיעה רבה כמ"ש ז"ל שכל דבר שהוא יותר הכרחי לאדם לחיותו נמצא יותר בנקל בלי שום טורח ועבודה ע"כ הרוח והאיר שהם יותר הכרחי לאדם נמצאים בכל מקום בתבל מבלי שצריך האדם לעשות דבר מה לחפש אחריהם והמים שהם מעט הכרח פחות כבר צריך לחפור אחריהם עד שימצא למעינו מים. וכמו שפירשתי במק"א