לוח ארז חלק ב שכח

אשר ישבחוהו כעת כל העמים ויקראוהו בשם הזכיות (גלייכבערעכטיגונג) הוא יהי' המפנה דרך ומקום בו יבוא אח"כ ה' בגדולתו שיכירוהו כל העמים וזהו ככם כגר הלימוד הזה יהי' לפני ה' והוא בכבודו ית' יבוא אחריו

במדרש רבה. לך אכול בשמחה לחמך זו חלה ושתה בלב טוב יינך זו נסכים וסיים כי כבר רצה האלקים את מעשך. נראה עפמ"ש בפ"ב דאבות בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך ופי' הרע"ב ז"ל בפירוש השני. שרצון אחרים היינו רצון הש"י אלא שכנה כלפי מעלה הכוונה כי נאמר ולך ה' החסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו כי כמו שהקשו מאחר שהקב"ה יודע הכל בטרם נעשה מדוע יעניש את הרשעים אחרי שהם כמוכרחים על ידי ידיעת הש"י כמו כן נוכל לומר שאין כאן מקום ליתן שכר לצדיקים אחרי שגם הם כמוכרחים לעשות הטוב ע"י ידיעת הש"י מקודם את אשר יעשו וההכרח כמו שלא יגונה כן לא ישובח. ע"כ הוא רק חסד אל כל היום אם ישלם שכר לעושי מצוה. ועיי' מ"ש לעיל סוף ספר שמות בהשמטה לפ' שמות מענין זה וי"ל כמו כן בזה אף שהש"י יודע מקדם את אשר יעשו וההכרח לא ישובח אבל כיון שע"י ידיעה זו יקופח שכרם בשביל שיהיו כמוכרחים ע"כ הקב"ה בחסדו עושה א"ע כאלו לא ידע למען לא ימנע טוב להולכים בתמים ואף שהוא נגד מדתו כמש"פ שם ארדה נא ואראה שיורד כביכול מגדולתו עי"ז אבל כיון שהקב"ה משלם הכל מדה כנגד מדה ע"כ לאדם שטוב לפניו שעושה ג"כ נגד טבעו ורצונו לכבוש את יצרו כן הש"י עושה נגד עוצם יכלתו ורוחב ידיעתו ועושה א"ע כאלו לא ידע מקודם את אשר יעשה טוב ומשלם שכרו משלם כאלו בהיות האדם בלתי מוכרח על מעשה הטוב רק עושה כן ברצונו ובדעתו בלי שום הכרח ידיעת הש"י. וז"ש בטל רצונם מפני רצונו שתעשה נגד טבעך ורצונך וע"י יבטל הקב"ה ג"כ את רצונו כביכול כאלו לא הי' כלל רצונו וידיעתו בזה שתעשה טוב ורק מפני רצונך שיחשב לך לצדקה כאלו עשית רק בצביונך ובדעתך. והנה לתת מלחמו ויינו שהם עיקר מזונו של אדם לדל ואביון לכהן ולגבוה ולא רק הנתינה לבד כ"א גם לשמוח בזה שהחסיר לחמו והחדיל את יינו מפיו להקדישו לשמים זהו ג"כ נגד טבע אדם ובכ"ז רק עי"ז יוכל לבוא על שכרו ולא יעכבנו ידיעת ה' מקדם כנ"ל. כי רק עי"ז שיבטל רצונו וחפצו בעל גמולות ישלם לו כמפעלו לבטל רצונו ית' כנ"ל. וז"ש לך אכול בשמחה לחמך רק אחרי שקיימת מצות חלה ושתה רק אז בלב טוב יינך אחרי שקיימת מצות נסכים ומחוייב אתה לעשות כזה נגד טבע בני אדם. והטעם שאל"כ אין לך מקום לקבל שכר על המצות כי כבר רצה האלקים את מעשך מאז ומקדם בטרם עשית כבר רצה כן הקב"ה וידע שתעשה כן א"כ ידיעתו מכרחת אותך ומה מקום לקבלת שכר אלא א"כ תבטל רצונך כנ"ל. ועפי"ז י"ל מדרש פ' פינחס הנני נותן לו את בריתי שלום אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו הכוונה נגלית כנזכר אחרי שאין לך ביטול טבע והתנגדות רצונו של אדם יותר מזה שעשה פנחס שהשליך נפשו מנגד א"כ הוא יטול שכרו בדין וצדק כי לא שייך לומר בו שהקב"ה ידע מקדם את אשר יעשה אחרי שביטל רצונו מפני רצון הקב"ה אף הוא ית"ש הי' מכוין לבטל רצונו כנ"ל. ויש מקום בזה לפרש דברי הפליאה הובא לעיל (פ' קדושים) ששאל מין א' את ר"מ מאי טעמא דערלה ומאי טעמא לא בעיתו שכרכון לעוה"ב והוא עפמ"ד בביצה כ"ה נטיעה מקטעה רגליהון דקצביא ופרש"י שממתינים מלאכול הפירות ג' שנים עיי"ש. וכיון שיש בזה ביטול רצונו של אדם אדם שמשתוקק לאכול מפרי יגיעתו כבכורה בטרם קיץ ובכ"ז מחמת רצון הש"י הוא מבטל רצונו א"כ ראוי הוא לקבלת שכר ואין עיכוב מצד שידע הש"י מקדם שיעשה המצוה כנ"ל וז"ש מ"ט דערלה ובע"כ שהוא ביטול רצון האדם